בפרשתנו מופיעה מצוות כיסוי הדם: כששוחטים חיה או עוף, מצווה התורה “ושפך את דמו וכיסהו בעפר” – לאחר השחיטה יש לכסות את הדם בעפר. מצווה זו

דגם הגאולה חג הפסח מבטא גם את הציפייה לגאולה. במידה מרובה מהווה גאולת מצרים מעין דגם לגאולה הגדולה שמצפה לנו, כפי שנאמר: “כימי צאתך מארץ

פרשת מצורע עוסקת בתחילתה בדיני המצורע. המצורע מסמל את הריחוק מהקדושה, ולכן גזרה עליו התורה: “בדד ישב מחוץ למחנה מושבו”. רש”י מסביר מדוע נגזר על

שמה של כל פרשה בתורה, אף שהוא לקוח מהמילים הפותחות אותה, נושא את תוכנה של הפרשה כולה. אולם בפרשת תזריע נראה, לכאורה, שתוכן הפרשה מנוגד לחלוטין

פרשת שמיני מתחילה בתיאור הדברים שנעשו ביום השמיני למילואים. לאחר שבעת הימים הקודמים, שבהם הקימו ופירקו את המשכן בכל יום, הקימו אותו סופית ביום השמיני,

עבודת המשכן והמקדש התחלקה לעבודות שנעשו ‘בפנים’, בתוך ההיכל, ועבודות שנעשו ‘בחוץ’, בעזרה. המנורה מייצגת את העבודות שנעשו בפנים – היא הודלקה בתוך ההיכל פנימה.

לעיתים נדמה, שבדברים שבין אדם למקום חשובה יותר ההקפדה על כל פרט מאשר בדברים שבין אדם לחברו. הכול מבינים שכל חריגה מהוראות התורה במצוות שבין

השבת אנו מסיימים את קריאת ספר שמות, המכונה ‘ספר הגאולה’, שבו מתוארת יציאת עם-ישראל ממצרים. הספר מסתיים בתיאור הקמת המשכן, ובגילוי השכינה שהיה בו. בסיום הדברים

אחרי שקראנו בשבועות הקודמים את הציוויים על הקמת המשכן, אנו עומדים לקרוא השבוע כיצד בנוהו למעשה. אולם בתחילת הפרשה מופיע עניין שונה לחלוטין – משה

פרשת-השבוע מצווה על עשיית כיור הנחושת, שבמימיו היו הכוהנים רוחצים את ידיהם ואת רגליהם לפני כניסתם למשכן. הכיור נעשה מה”מראות הצובאות”, מראות הנחושת ששימשו את הנשים

המשכן שנצטוו בני-ישראל להקים במדבר, נועד להשרות את השכינה בעולם הזה. על-ידי המשכן שרתה השכינה לא רק בו-עצמו, אלא גם בנפשו של כל יהודי, כפי

במנורת הזהב שהייתה במשכן היו קבועים עשרים ושניים גביעים. כיצד נראו הגביעים? אומרים חז”ל: “למה הן דומין – כמין כוסות אלכסנדריים”. מפרש הרמב”ם, ש’כוס אלכסנדרי’ הוא

לאחר פרשת יתרו, שבה מסופר על מעמד הר-סיני ועל מתן-התורה מן השמים, באה פרשת משפטים ומפרטת שורה של דינים והלכות. בכמה מהן התורה מתארת מציאות

מעמד הר-סיני היה אירוע יחיד מסוגו, ולא יהיה עוד אירוע כזה. מכאן, שכל ענייני התורה, ובכלל זה הגילויים המופלאים של סודות התורה שיהיו לעתיד לבוא,

בשבת אסור לעשות מלאכות שמחללות את קדושת השבת. אך יש איסור שאין בו שום פעולה ומלאכה, ובכל-זאת הוא נאסר – זו היציאה מחוץ לתחום המותר

נוסח פרשת המן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלא

כאשר משה הודיע לפרעה על מכת בכורות, אמר: “כה אמר ה’, כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים”. מדוע במכה זו ניתנה הודעה מראש על השעה

פרשתנו נפתחת בתשובת הקב”ה למשה רבנו על הטענה שהשמיע כלפיו בסוף הפרשה הקודמת. משה אמר שם: “למה הרעותה לעם הזה!… מאז באתי אל פרעה לדבר

כאשר יצא משה רבנו, בשליחות ה’, ממדיין למצרים, נאמר: “ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור”. מפרש רש”י, בשם חז”ל: “הוא החמור שחבש אברהם

כשיעקב מברך את בניו לפני מותו, הוא מוכיח את ראובן בכורו על חטאו ונוטל ממנו את הכהונה ואת המלכות. את המלוכה הוא מעביר ליהודה, ומסביר