חג פסח

דגם הגאולה

חג הפסח מבטא גם את הציפייה לגאולה. במידה מרובה מהווה גאולת מצרים מעין דגם לגאולה הגדולה שמצפה לנו, כפי שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

גלות מצרים נמשכה מאתיים ועשר שנים, ואילו הגלות שלנו מתמשכת כבר קרוב לאלפיים שנה. מכאן שהגאולה מגלות זו אמורה להיות גדולה לאין-ערוך מגאולת מצרים. הגאולה אמורה להכניס אותנו אל ימות המשיח, שיביאו את העולם כולו ואת העם היהודי למצב שלם ואידיאלי.

כשם שגאולת מצרים באה על-ידי משה רבנו, כך הגאולה הקרובה תבוא על-ידי משיח צדקנו, שהוא יתקן את העולם כולו ויכניסו לעידן הגאולה.

אנו מציינים זאת בליל-הסדר בשעת פתיחת הדלת, כשאנו אומרים "שפוך חמתך". זו הנקודה שבה מתחברות הציפייה לאליהו הנביא, מבשר הגאולה, עם הסבל שסבלנו משונאי-ישראל במשך הדורות, ועם האמונה בגאולה השלמה.

ציפייה זו באה לידי ביטוי גם בסיום הסדר, כשאנו אומרים: "לשנה הבאה בירושלים". כלומר, אנו מתפללים שבשנה הבאה נחגוג את הסדר בבית-המקדש השלישי בירושלים הבנויה.

אל תהיה חמץ

החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים – קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות. מצה מסמלת ענווה, צניעות.

בחג הפסח אנו נאבקים בגאווה האישית. אנו מבערים אפילו פירורים קטנים של 'חמץ' – של גאווה, ומכניסים פנימה את ה'מצה', הענווה והצניעות. היהדות רואה את הגאווה האישית כאם כל חטאת, מכיוון שהיא מונעת מן האדם להכיר בחולשותיו ומציבה חומה בינו לבין זולתו ובינו לבין הבורא, כפי שאומר הקב"ה על גאוותן: "אין אני והוא יכולים לדור".

חג הפסח מלמד אותנו את ערכה של הענווה. לא להתנפח מעבר לממדים האמיתיים, לא להתנשא על הזולת, להיות פתוח תמיד ללמוד ולהשתפר, ולהכיר באפסותנו מול גדולתו של הבורא.

להיות בן חורין

חג הפסח הוא חג החירות. הכמיהה האנושית לחירות מבטאת את רצונו של האדם לעשות את מה שהוא רוצה באמת לעשות, ולא מה שאחרים רוצים שיעשה. חירות פירושה – מתן ביטוי לתחושות, למאוויים ולרצונות שלנו.

אך מתברר, שגם בלי פרעה יש צורך להגיע לחירות. אדם עשוי להיות משועבד גם לעצמו – להיות עבד ליצריו, להרגליו, לחולשותיו. חירות אמיתית פירושה – שאדם מצליח להיחלץ מהכבלים האישיים ולתת ביטוי ל'אני' האמיתי שלו.

המהות האמיתית של כל יהודי היא הנשמה האלוקית שבקרבו. זו כבולה על-ידי הגוף החומרי, תשוקותיו ורצונותיו. היהדות מחנכת אותנו להיאבק בשעבוד הפנימי הזה ולשאוף לחירות הנפש – להגיע למצב שנוכל לעשות את מה שהנשמה היהודית שלנו מבקשת.

חירות כזאת יכולה להיות מושגת רק על-ידי התורה והמצוות. באמצעותן יכול האדם לעמוד מול יצריו וחולשותיו, ולגלות את הנשמה שבתוכו. לכן אמרו חז"ל: "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה".

להרשמה לנבחרת ו/או יצירת קשר בכל עניין: https://netivotonline.com/habad-netivot/

שתפו עם חברים

להורדת האפליקציה של נתיבות, לחצו על החנות המתאימה

עסקים, מבצעים, מידע עירוני, הטבות ועוד