השבת אנו מסיימים את קריאת ספר שמות, המכונה ‘ספר הגאולה’, שבו מתוארת יציאת עם-ישראל ממצרים. הספר מסתיים בתיאור הקמת המשכן, ובגילוי השכינה שהיה בו. בסיום הדברים אומרת התורה: “ובהעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני-ישראל בכל מסעיהם”.
נשאלת כאן שאלה כפולה:
א) מה לעניין זה ולהקמת המשכן? עניין זה שייך, לכאורה, לסדרי המסעות של בני-ישראל?
ב) מהדברים משתמע, שהנסיעה וההתקרבות לארץ-ישראל קשורה דווקא בהסתלקות השכינה – דווקא “בהעלות הענן” אז “יסעו בני-ישראל”. זאת למה?
“דירה בתחתונים”
התשובה לשתי השאלות הללו היא אחת: התכלית של הכול, הן של המשכן והן של הבריאה כולה, מקופלת בכך שבני-ישראל ‘נוסעים’ דווקא “בהעלות הענן”. זו לא חכמה לעשות את רצון-ה’ בשעה ששכינתו נמצאת בגלוי למטה. התכלית היא להגיע אל הקדושה גם כאשר זו מוסתרת וחבויה, כאשר כלפי-חוץ נראה שענן-ה’ נתעלה ואינו נמצא כאן.
המדרש אומר: “נתאווה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים”. וכי יש לפניו תחתונים ועליונים? אלא “תחתונים” – הכוונה היא למצב שאין הקדושה מאירה בגלוי, דבר שמביא עמו נחיתות רוחנית גדולה.
וזו כוונת הבריאה: שמקום ‘תחתון’ זה, שאין בו גילוי שכינה, יהיה ‘דירה’ לקב”ה – שאף שהקדושה אינה מתגלית כאן מצד-עצמה, ישכינו אותה בני-ישראל על-ידי התורה והמצוות.
כשהענן עולה
לאור זאת מובן, שכאשר ענן-ה’ נמצא למטה והכול רואים את גילוי השכינה, אין העולם הזה יכול להיחשב ‘תחתון’, וממילא לא יכולה להתגשם כוונת הבריאה. רק כאשר ענן-ה’ עולה למעלה ואורו אינו מאיר כאן בגלוי – אז מתחילים ה’מסעות’ של בני-ישראל, בדרכם להגשמת רצון-ה’.
כל ייעודו של המשכן, הוא להעניק לעם-ישראל את הכוח להביא את הקדושה אל תוך העולם, דווקא “בהעלות הענן”. לכן מסתיים סיפור הקמת המשכן בפסוק המדבר על “העלות הענן”, שכן זוהי כל תכליתו של משכן-ה’.
לא להירתע
יש בכך גם הנחיה נצחית: בזמן-הזה, כאשר עם-ישראל שרוי בגלות – כשחשכה רוחנית שוררת בעולם – זה הזמן שבו צריך להשתדל ביותר לעסוק בתורה ובמצוות. אסור לנו להירתע מחושך הגלות. אדרבה, עלינו להבין שזו התכלית והמטרה – להאיר באור התורה דווקא את החושך.
כשם שסילוק השכינה מהמשכן היווה את האות להתקדם במסע – כך גם הגלות והחשכה הרוחנית, הן המעודדות אותנו להתמסר למילוי השליחות האלוקית, ו’לנסוע’ לעבר הגאולה השלמה.
להרשמה לנבחרת ו/או יצירת קשר בכל עניין: https://netivotonline.com/habad-netivot/
