בפרשת השבוע מצווה אותנו התורה להיחלץ להצלת חייו של יהודי. ציווי זה בא בלשון אזהרה: “לא תעמוד על דם רעך”.
מהי עמידה על הדם? מפרש רש”י: “לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר וחיה או ליסטים באים עליו”.
סיכון מועט
למעשה, איננו זקוקים לציווי מיוחד כדי לדעת שחובה להציל את חיי הזולת. היה אפשר ללמוד זאת בקל-וחומר מהחובה להצלת ממונו: “עזוב תעזוב עמו”, “הקם תקים עמו” וכו’. אם אנו חייבים להציל את רכוש הזולת, קל-וחומר שעלינו להציל את חייו.
אלא כאן באה התורה להבהיר את המידה שבה נדרש האדם להסתכן למען הצלת חברו. ברור שאין חובה להיכנס לסכנת-נפשות ממשית אפילו למען הצלת הזולת, שהרי הסוף עלול להיות אובדן שתי נפשות מישראל. השאלה היא מה לעשות כשאדם נדרש להסתכן מעט למען הצלת חיי הזולת.
ניצול חולשות
לשם כך מביא רש”י את פירושו. בראש ובראשונה הוא קובע שאינך רשאי “לראות במיתתו” בשעה ש”אתה יכול להצילו”. כלומר, מצד אחד יש כאן סכנה מסויימת גם למציל, אבל מנגד יש ודאות ש”אתה יכול להצילו”.
על כך מביא רש”י דוגמה מאדם שטובע בנהר ובה-בשעה הוא מותקף על-ידי חיה או ליסטים, שמנצלים את חולשתו. מהנהר עצמו היה האיש יכול להיחלץ וכן היה יכול לגבור על החיה או השודדים, אך חיבור שתי החולשות יוצר סכנה לחייו.
במקרה כזה, התערבות מצד אדם שני יכולה להציל בוודאות את חיי הטובע המותקף, אף שיש בה סכנה מסויימת למציל. זו דוגמה מובהקת שבה חל הציווי “לא תעמוד על דם רעך”.
בידך להציל
בדברי רש”י “לראות במיתתו ואתה יכול להצילו” יש רמז עמוק יותר: אם הקב”ה זימן לפניך מצב של “לראות במיתתו” – כשאתה רואה במו-עיניך יהודי שני שסכנת מוות מרחפת עליו – זו ההוכחה ש”אתה יכול להצילו” ושניתנו לך הכוחות לכך.
ומכאן הוראה מיוחדת לדורנו: הרבה מאחינו בני-ישראל נמצאים בסכנה של ‘טביעה’ בנהר החומריות השוטף אותם. כל יהודי הרואה יהודי שני במצב מסוכן זה, חלה עליו המצווה “לא תעמוד על דם רעך”.
עליו לזכור ש”אתה יכול להצילו” – על-ידי שיעסוק בהפצת התורה והיהדות, שעל-ידה מקרבים את ליבו של כל יהודי לאבינו שבשמים וממהרים את ביאת משיח-צדקנו.
(מאת הרבי מליובאוויטש מעובד על פי לקוטי שיחות כרך לב)
להרשמה לנבחרת ו/או יצירת קשר בכל עניין: https://netivotonline.com/habad-netivot/
