אחת מפעולותיו העיקריות של אברהם אבינו הייתה הפצת האמונה בא-ל אחד שברא, יצר ומנהיג את העולם: “ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה’ א-ל עולם”. הוא הקים במדבר אכסניה לעוברים ושבים, ולאחר שהיו אוכלים ושותים היה מספר להם על הבורא ומבקשם להודות ולברך למי שאמר והיה העולם.
חז”ל מוסיפים ומספרים כי היו אנשים שסירבו להודות ולברך לקב”ה. הם טענו לפני אברהם אבינו, כי הוא שנתן להם לאכול ולשתות ולכן יודו רק לו.
מה עשה אברהם? לאנשים כאלה אמר: “אם התודה מגיעה לי, שלמו לי בעבור מה שאכלתם ושתיתם”. הוא היה מגיש להם חשבון מפולפל בהסבירו: “מי ייתן לכם לחם ובשר ויין במדבר?”. כשהיו האורחים הללו רואים שייאלצו לפשוט את עורם מעליהם כדי לשלם לאברהם לפי דרישתו, נכנעו וניאותו להודות לקב”ה.
“כפייה דתית”?
נשאלת על כך שאלה פשוטה: הרי אנשים אלה שהתנגדו לברך ולהודות לה’ לא שינו, לכאורה, את דעתם בעקבות הלחץ שהפעיל עליהם אברהם. לכל היותר רק ניאותו לומר כמה מילות ברכה כדי להשתחרר מהלחץ. אם כן, איזו תועלת הפיק אברהם מ’כפייה דתית’ זו?! וכי בדרך זו אכן פרסם והפיץ את שם ה’ בעולם?!
מתברר שאכן כך. אנו מוצאים בתורה סיפור על שינוי קיצוני בדעות ובהשקפות בעקבות לחץ חיצוני. בפרשת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה אנו רואים בתחילה, שהעם כולו התקומם נגד ה’ ולא האמין ביכולת ה’ להכניסו לארץ. אך לאחר שהקב”ה קצף עליהם וגזר את גזירת “במדבר הזה יפלו פגריכם”- חל לפתע מהפך בדעת העם. פתאום באו ואמרו: “הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה'”.
מסווה חיצוני
ולכאורה תמוה הדבר: הרי הסיבה להתמרדותו של העם ולבכיותיו הייתה חוסר האמונה ביכולת ה’ לגבור על העמים שישבו בארץ כנען. האם על ידי שהקב”ה קצף עליהם הוא הוכיח שיש לו היכולת לכבוש את הארץ, עד שבני ישראל שינו מהר כל כך את דעתם?
אלא מכאן למדנו כלל גדול: כשהאדם חוטא ומצדיק את חטאיו בנימוקים שונים, אין פירוש הדבר שעלינו להתווכח עם כל נימוק וטענה ולהשיב עליהם. כל הטענות הללו אינן אלא מסווה חיצוני להתנשאותו של היצר הרע שהשתלט על האדם. אם מצליחים להכות את היצר הרע ולהכניעו, כבר אין שום צורך להתווכח עם הטענות השונות, שכן הן נמוגות מאליהן.
כשהקב”ה קצף על העם, הכניע וביטש בבת אחת את היצר הרע שהשתלט על בני ישראל, וברגע שחזרו ונכנעו לפני ה’, לא היה עוד צורך ב’הוכחות’ על יכולת ה’ כדי שהעם יאמר “הננו ועלינו”.
לאור הדברים הללו יובנו גם מעשיו של אברהם אבינו. כשראה שהאורח הוא אדם מגושם כל כך ויצרו השתלט עליו עד שאין הוא יכול להבין את דבריו והסבריו, לא נותרה לו ברירה אלא להפעיל על האורח ‘לחץ’ חיצוני כדי להכניע את יצרו. לאחר שהלה בא במיצר ויצרו הרע נשבר בקרבו, בכך נפתח הפתח שיוכל לקבל את דברי אברהם ולהודות באמת לה’ א-ל עולם.
על-ידי הלחץ החיצוני עשה אברהם את האורח כלי לקבל את האמת האלוקית, וכך הצליח להביא את האמונה בה’ גם לאנשים שהיו בדרגה נמוכה ביותר ולגרום גם להם לקרוא בשם ה’.
להרשמה לנבחרת ו/או יצירת קשר בכל עניין: https://netivotonline.com/habad-netivot/
