drop-3698073_1280

פרשת תצווה – המזבח נשאר טהור לעולם

לאחר שבפרשת תרומה, שקראנו בשבוע שעבר, ציוונו הקב”ה לעשות במשכן את מזבח הנחושת, שעליו הוקרבו הקרבנות, מצווה אותנו התורה בסיום פרשת תצווה לעשות מזבח נוסף, מזבח זהב, שיעמוד בתוך ההיכל ועליו תוקטר הקטורת.

שני המזבחות הללו שונים משאר כלי-המשכן בכך שהם אינם מקבלים טומאה. כלי-המשכן האחרים יכולים להיטמא, אולם המזבחות, בעצם מהותם, אינם יכולים להיטמא לעולם.

ה”משכן” הפרטי

התורה היא אין-סופית ויש בה מעמקים רבים. גם הלכה זו, שהמזבח אינו מקבל טומאה, ניתנת להתפרש בצורה מעמיקה יותר, כשהיא רומזת לנשמתו של כל אדם מישראל.

ידוע, שהציווי לבנות משכן לה’, מלבד היותו ציווי כללי לכל עם-ישראל, יש בו גם פנייה לכל יהודי ויהודי ‘להקים משכן’ בליבו. יהודי נקרא לעשות מעצמו ‘משכן’, שבו ישרה ויתגלה אור ה’.

כשם שבמשכן הכללי יש כלי-קודש רבים, שבאמצעותם מתבצעת השראת השכינה, גם ב’משכן’ הפרטי, באדם, יש ‘כלים’ שבהם הוא עובד את ה’. אלה המוח, הלב, הפה, הידיים, הרגליים וכו’.

יהודי נדרש להפעיל את מוחו בלימוד התורה; למלא את ליבו אהבת-ה’ ויראת-ה’; לדבר דברי-תורה ותפילה בפיו; לקיים מצוות בידיו; ללכת ברגליו לדבר-מצווה; וכך הלאה. כאשר הוא משתמש באיבריו לעבודת ה’, הוא עושה את עצמו ‘משכן’ לקב”ה.

נקודת היהדות

קורה לעיתים ש’כלים’ אלה ‘נטמאים’. כשיהודי משתמש בשכלו, ברגשותיו ובשאר כוחותיו לדברים שאינם רצויים, הוא ‘מטמא’ אותם. זהו החטא המרחיקו מאור הקדושה. כדי לחזור ולהיות ‘משכן’ לה’, עליו לעשות תשובה שמטהרת מחדש את ‘כלי המשכן’ שלו.

אך יש ‘כלי’ אחד שאינו יכול להיטמא – המזבח. המזבח הוא עיקרו של המשכן והוא מבטא את ההתמסרות המוחלטת לקב”ה ואת כיליון הישות העצמית באש האהבה לה’. כאן, בנקודה זו, אין הטומאה שולטת!

המזבח מסמל את עצם הנשמה שבכל יהודי, את הנקודה היהודית שבו, שאינה מאבדת את טהרתה לעולם. נקודת היהדות אינה מושפעת מהתנהגותו של האדם, ממעשיו ומאורח מחשבתו. בנקודה פנימית זו הוא נשאר תמיד קשור אל ה’ ואינו רוצה ואינו יכול להיפרד מיהדותו.

עוני ועושר

אין זה משנה איזה ציפוי יש ל’מזבח’ זה, ציפוי של נחושת או של זהב. ‘נחושת’ ו’זהב’ מסמלים את שני הגורמים הכלליים שיוצרים ניסיון בעבודת ה’ – עוני (‘נחושת’) ועושר (‘זהב’). אדם עלול לעבור על רצוןה ‘ בגלל פיתויי העושר או בגלל קשיי העוני. אבל כל זה הוא רק בחיצוניות הנפש. בפנימיותו של היהודי, בעצם נשמתו, הוא נשאר קשור עם ה’.

ומבטיחה התורה, שבכוח תוקפה של הפנימיות, היא תגבר בסופו של דבר על החיצוניות, שאף היא תיטהר, ומתוך תשובה אמיתית יהיו ה’משכן’ וכל ‘כליו’ זכים וטהורים.

להרשמה לנבחרת ו/או יצירת קשר בכל עניין: https://netivotonline.com/habad-netivot/

שתפו חברים

נתיבות אונליין

האפליקציה של נתיבות והסביבה – קופונים, עסקים, מידע עירוני, כתבות ומאמרים ועוד.

בהורדה חינם!