passover-g15158fb66_1280

פסח – ארבעת הבנים של ההגדה

כנגד ארבעה בנים

השם ‘הגדה’ לקוח מהציווי “והגדת לבנך”. באמצעות ההגדה אנו מספרים לילדינו את סיפור יציאת מצרים.

תנאי עיקרי במצות “והגדת לבנך”, שההגדה תבוא בעקבות שאלת הבן “כי ישאלך בנך”, ובנוגע לבן השואל מספרת ההגדה, כי “כנגד ארבעה בנים דברה תורה”.

ארבעה בנים וארבעה סוגי שאלות. כל אחד שואל כפי מה שהוא. “מה הוא, אומר”. כל אחד מארבעת הבנים, בדבריו ובשאלתו הוא מגלה את עצמו. הוא אומר את מה שהוא בעצם מהותו.

הבנים וסדר הופעתם

סדר הופעת הבנים בהגדה אומר דרשני, ובפרט מיקומו של הרשע ליד החכם.

הסדר בו מופיעים הבנים במקראות הוא: רשע, תם, שאינו יודע לשאול וחכם.

סדר חשיבותם הוא: חכם, תם, שאינו יודע לשאול ורשע.

על פי כתבי האריז”ל ארבעת הבנים הם כנגד ארבעת העולמות: חכם – אצילות, תם – בריאה, שאינו יודע לשאול – יצירה, ורשע – עשיה. ואם כן, גם לפי חשיבות העולמות, אצילות בריאה יצירה ועשיה, אין מקומו של הרשע ליד החכם.

לסדר המופיע בהגדה נאמרו כמה הסברים כדלהלן:

  • הבנים כסדר חכמתםארבעת הבנים מופיעים בהגדה כדרך חכמתם: החכם, אחריו הרשע (שגם הוא חכם ומתוך זדון לבו מרשיע). ואחריו התם שגם בו יש קצת חכמה לשאול.
  • בתחילה מוזכרים הקיצונייםבפשטות אפשר גם לומר, שבתחילה מציין בעל ההגדה את הקיצוניים: החכם שהוא בקצה העליון ואחריו הרשע שהוא בקצה התחתון. ולבסוף את השנים שנמצאים ביניהם.
  • החכם מתקן את הרשעהרשע נמצא סמוך לחכם, כדי שהחכם יתקנו. על הרשע נאמר “כי לא ידח ממנו נדח”. אבל לתיקונו דרושים כחות גדולים, התם ומי שאינו יודע לשאול אין בכחם להחזיר את הרשע למוטב. משימה זו הוטלה על החכם שהוא הגבוה מכולם “כל הגבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר”. החכם יצליח לגלות את נקודת היהדות – את ה”אחד” הנעלם בנפש הרשע.
  • הרשע נעלה מעם הארץאת המקום האחרון מבין ארבעת הבנים, תופס מי שאינו יודע לשאול ולא הרשע. ללמדך כי ה”בורות” ו”עם הארצות” גרועים מן הכל!

הרשע אודותיו אנו מדברים, ב”ידע” לא חסר לו דבר, הוא יודע הכל. הוא קיים מצוות וגם למד תורה. לכן הרשע, בין רגע יכול לעשות תשובה ולהיות צדיק גמור, וזאת היא מעלתו. מה שאין כן, מי שאינו יודע לשאול, גם לאחר שיעשה תשובה, יצטרך עוד ללמוד הרבה, עד שידע כיצד להיות צדיק גמור.

החכם לעומת הרשע

אף כי במבט שיטחי וחיצוני, נראה כי קים דמיון בשאלותיהם של החכם והרשע. האמת היא, כי גישתם לעניני תורה ומצות שונה:

א. כשם שבני ישראל הקדימו נעשה לנשמע, כך החכם מקים מיד את המצווה עליו. רק שאחר כך הוא מבקש מרבו להודיעו טעם הדבר. אבל הרשע, עוד בטרם נגש לעשיית העבודה, הוא כבר שואל שאלות.

ב. בעוד אשר הרשע אומר “מה העבודה הזאת לכם”, ואינו מזכיר בשאלתו שהעבודה היא מצות ה’ אלקינו. הרי שהחכם בשאלתו ” מה העדות והחוקים והמשפטים”, מוסיף ואומר “אשר צוה ה’ אלקינו אתכם”.

בהוספה זו, מודה החכם על היות מצוה אלקית מאת הקב”ה. הוספה-הודאה זו הוא גילה את עובדת היותו חכם ירא אלקים וסר מרע.

באמרו “ה’ אלקינו” מקבל עליו החכם את אלקותו יתברך. אין החכם מוציא עצמו מהכלל. ואדרבה, הוא מכניס את עצמו בכלל ישראל ומקבל על עצמו עול מלכות שמים.

הבן התם

בתלמוד ירושלמי נקרא הבן התם בן טיפש. ובחסידות מדגישים את התמימות שבו. במידותיו באמת מתפשטת בחינת קטנות המוחין, שלמטה מהדעת. אבל הביטול שבו, הוא ביטול שלמעלה מהדעת [בחינת תום (בחולם), כמו הולך בתום]. ביטולו הוא בבחינת ביטול עצם נקודת הרצון, ביטול הפנימיות והעצמיות שבפנימיות החכמה.

התם ומי שאינו יודע לשאול

התם ומי שאינו יודע לשאול, הם שני טיפוסים שונים:

ה”תם” מתעניין, מאורעות פלאיים מרשימים אותו. העובדה שכל כך הרבה יהודים הצליחו לצאת ממצרים, מהמדינה אשר מלכה, פרעה, היה מושל בכיפה, מפליאה אותו. עובדה זו מעוררת את תשומת לבו של ה”תם” והוא שואל “מה זאת” היתכן?

לעומתו, הבן שאינו יודע לשאול הוא טיפוס אדיש. שום דבר לא מפריע לו. נכון שהוא מקיים את התורה ומהדר במצותיה, אבל כל זה מתוך הרגל – מצות אנשים מלומדה. בעניני עסקים הוא מגלה התעניינות נמרצת, אבל כשמגיע לדבר שבקדושה הוא אינו יודע לשאול. הוא יושב ליד הסדר אוכל מצה אוכל מרור ומהדר בכל הפרטים, אבל הסדר לא “לוקח” אותו, לא חודר לפנימיותו.

לבן התם, המתעניין כיצד אירעו הנפלאות במצרים, אנו משיבים: “בחוזק יד הוציאנו ה’ ממצרים”. וכן אנו מסבירים לו, כי בנצלו את ה”חוזק יד” בעבודת ה’, יצליח גם הוא לצאת ולהשתחרר מהמיצרים הפרטיים שלו.

אבל את הבן שאינו יודע לשאול, חייבים תחילה להדריך בדברים בסיסיים יותר. לו אנו אומרים: “בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים”. לפני שנסביר לו כיצד הוציאנו ה’, נגלה לו כי בתחילה צריכה להיות עבודת האדם – “בצאתי“.

מה העבודה הזאת לכם?

הרשע שלפנינו מקיים את כל עבודות הפסח, אלא שהוא עושה זאת מתוך הכרח. עבודת הפסח עליו לטורח ולמשא. הוא הוציא את עצמו מן הכלל – המקיים את כל עניני הפסח מתוך חיבת המצוה. רז”ל מסבירים (בירושלמי פסחים פ”י ה”ד), כי הבן הרשע בשאלתו “מה העבודה הזאת לכם” מתכון לומר: מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה.

הקהה את שיניו

כנגד ארבעה בנים דברה תורה – בחג הפסח. ובחג הסוכות – ארבעת המינים, האתרוג הלולב ההדס והערבה, מסמלים את ארבעת סוגי האנשים בבני ישראל: א. אנשים שיש בהם תורה ומעשים טובים. ב. אנשים שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.  ג.  אנשים שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ד. אנשים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

ההבדל בין פסח לסוכות. שבסוכות לוקחים את ארבעת המינים (כולל הרשע) ואוגדים אותם יחד. ואילו בפסח, ביחס לרשע נאמר: “הקהה את שיניו”. בחג הסוכות לאחר עשרת ימי תשובה, לאחר שהרשע עשה תשובה, אוגדים אותו עם שאר המינים. אבל בפסח מדובר ברשע טרם עשותו תשובה. והטפול בו צריך להיות באופן של “הקהה את שיניו”.

אילו היה שם לא היה נגאל

באמירה זו לרשע, אין שום כונה חס ושלום לדחותו מהסדר, או להודיעו שהגאולה ממנו והלאה. ואדרבה, ההשפעה על הרשע צריכה להיות בדרך של קירוב, וע”י שנראה לו את הנועם שבתורה.

אנו מסבירים לרשע כי אילו היה שם – במצרים (בתקופה שלפני מתן תורה) לא היה נגאל. אבל בגאולה העתידה שהיא אחר מתן תורה, גם הוא עתיד להיגאל, כי לאחר שאמר הקב”ה “אנכי ה’ אלקיך”, הרי כחו וחיותו של כל יהודי הוא ה’. ולכן כל בן מישראל וגם לרשע, מובטח שע”י כח זה סופו להגאל.

(מלוקט מתוך הגדה לפסח בהוצאת הרב יקותיאל גרין)

להרשמה לנבחרת ו/או יצירת קשר בכל עניין: https://netivotonline.com/habad-netivot/

שתפו חברים

נתיבות אונליין

האפליקציה של נתיבות והסביבה – קופונים, עסקים, מידע עירוני, כתבות ומאמרים ועוד.

בהורדה חינם!