פרשתנו נפתחת במצוות הביכורים. את הביכורים היו מביאים כשהם נתונים בכלי, כמו שכתוב: “ושמת בטנא… ולקח הכהן הטנא מידך”. בדרך כלל הביאו את הביכורים בסלי נצרים, והסלים נמסרו אף הם לכוהנים.
לכאורה יש כאן דבר והיפוכו: הביכורים הם המובחרים שבפירות. הם באים רק משבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל. גם מבחינת איכות הפירות נאמר, שאין מביאים ביכורים “לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים, אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים, לפי שהן מן המובחר”. ומצד שני, חייבים להביאם דווקא בכלי העשוי, בדרך כלל, מחומר פשוט וזול.
הפירות – נשמה
כאן מסתתר רמז עמוק לכל העניין של ירידת הנשמה לתוך גוף. פירות הביכורים מסמלים את הנשמה, הטנא רומז לגוף, שבתוכו מתלבשת הנשמה. ומסירת הביכורים לכוהן מסמלת את התכלית והמטרה של התלבשות הנשמה בגוף.
הביכורים הם רמז לנשמות ישראל, כפי שהן למעלה, בשורשן העליון. אם כן, פירות הביכורים מסמלים את הנשמה האלוקית, העומדת מעל העולם הגשמי.
הטנא – גוף
אבל הנשמה האלוקית יורדת דווקא למטה, לעולם הזה התחתון, ומתלבשת בתוך גוף גשמי, הנעשה ‘כלי’ לנשמה. ‘כלי’ זה כולא את הנשמה, מקשה עליה לבטא את הקשר שלה עם הקב”ה, ואף מעלים ומסתיר על רצונה האמיתי.
ושוב נשאלת אותה שאלה: מה ל’ביכורים’ המשובחים ול’כלי’ הפשוט? מדוע צריכה הנשמה הטהורה והנאצלת לרדת ולהימצא דווקא בתוך גוף גשמי, הכובל והמגביל אותה?
לרומם את החומר
התשובה היא – “ירידה זו צורך עלייה היא”. הירידה הגדולה של הנשמה לגוף היא לצורך עלייה. דווקא על ידי הירידה למטה וההתמודדות מול קשיי העולם הגשמי, מגלה הנשמה את מהותה האמיתית, והיא מגיעה לדרגה גבוהה אף מזו שבה עמדה קודם ירידתה למטה.
העלייה הזאת באה דווקא על ידי המצוות המעשיות, הנעשות על ידי ה’כלי’ – הגוף. רגשות נעלים של אהבת ה’ ויראתו היו לנשמה גם קודם ירידתה. החידוש שנעשה על ידי הירידה הוא, שהיא יכולה לקיים מצוות מעשיות, גשמיות.
וזו התכלית – לרומם את הגשמיות ולעשות ממנה כלי לקדושה. כשם שהתכלית דווקא בפירות הנתונים ב’טנא’ הפשוט. זו שלמותה של מצוות הביכורים וזו תכלית החיים בעולם הזה.
להרשמה לנבחרת ו/או יצירת קשר בכל עניין: https://netivotonline.com/habad-netivot/
