בשירות הצבאי שלי הייתי טבח מוצבים, זה אומר שבישלתי ללוחמים במקומות מאוד קטנים לבד אני והם.
באחד הימים עבד איתי חייל צעיר, מעוטר מלא קעקועים, צבע עור לבן ושם משפחה אשכנזי. הפכנו לחברים לכל החיים, הוא גר בכפר סירקין למי שלא מכיר זה מקום של טחונים נראה כמו קיסריה בלי ים או סביון עם הרבה מדשאות. הוא הכיר לי את בוב דילן ניל יאנג וג’ים מוריסון שהם אומנים מאוד עמוקים, ואני הכרתי לו את קובי עוז, כנסיית השכל ובית הבובות של אותם ימים.
כל כמה שנים מאז אנחנו נפגשים, חברים לחיים.
באחת הפעמיים שהוא בא לבקר אותי בנתיבות טיילנו ברגל בשכונה שלי מלכי ישראל בין הסמטאות עם הבתים הצנועים והאנשים הפשוטים, לפתע הוא עוצר אותי מול בית מסוים ואומר ‘מה זה גודד אתה גר בשכונה של עניים!’ חייכתי אליו לא הבנתי את המילים אז אמרתי לו ‘תסביר את עצמך כי אנחנו רואים דברים שונים’ אז הוא הצביע על בית של חבר ילדות שלי ואמר ‘תראה את הגינה שלהם והתריסים שבורים, הצבע מתקלף מהקירות וחסרים רעפים’ ואני מסתכל ואומר לו ‘אני רואה עמודי שיש ומזרקה, ליד יש בריכה פרטית ורכב יוקרה בחנייה’ הוא צחק ואמר לי ‘אתה שרוט אחי כל הבתים פה נראים שבורים ומוזנחים’ אז המשכנו לטייל והוא מצביע על עוד בית ועוד בית, ואומר לי ‘תראה כולם פה גרים בצריפים, הזמן תקוע כאילו זה שנות השישים’ ואני ממשיך להתחכם איתו ולוקח אותו לחורשת הראשונים שמאחורי הבתים ומראה לו את מגרש הגולף האזורי עם הרכבים היפים, ובדיוק עובר מישהו עם רכב גולף אוסף כדורים אבודים, אבל החבר אומר לי ‘גודד הוא נוסע על אופניים שלוש גלגלים ומרים פחיות אין לי מושג על מה אתה מדבר, נראה לי עישנת הרבה’ אז עצרנו תחת כיפת השמיים והשמש נעימה והתחלתי להסביר לו את עצמי ‘יש בשכונה הזאת בערך שבעים בתים עם אחוז גירושין מהנמוך בעולם, יותר מזה לפחות שליש מהבתים פה איבדו אבא או אמא בשלבים מאוד מוקדמים ואף אחד בלי יוצא מהכלל לא הכניס מישהו אחר, ההפך ההורה שנשאר לבד הפך להיות פעיל בשתי התפקידים, כל בית פה הדלת שלו פתוחה ולא עם מפתח, ממש לכל אורח! עם סירים קבועים מלא תבשילים’ החבר הסתכל עלי עם מבט מופתע וסקרן, אז המשכתי לשתף אותו וסיפרתי לו על ילדותי עם חברים בעלי צרכים מיוחדים שהיו שווים כמו כולם ועל כמויות של ילדים שלא עוזבים את ההורים שלהם ושולחים אותם לבית אבות, סיפרתי לו על שכנים שלא מלשינים על כל שטות ואין להם עין רעה ואם תיפול אם יהיו הראשונים להרים אותך. לקחתי אותו לראות את המגרש השכונתי שם צברתי חוויות מעצימות עם שבירת שיניים וברכיים, ואיך שיחקנו יחפים. ביקשתי מהחבר לעצום עיניים ולהריח את האוויר ולספר לי מה הוא מרגיש, אז הוא התחיל לומר לי את המילים ‘אני מריח אוכל טעים, אני שומע צחוק מבוגרים, וזקנים שמתפללים, אני מתחיל להרגיש שייך יותר כמו שבחיים לא הרגשתי במקום שבו נולדתי’ הנחתי יד על כתפו ואמרתי ‘זה בדיוק המילים שאמרתי לך בהתחלה ואתה לא הבנת אותי’
נפל לו האסימון אז הצעתי לו ללכת לראות אזורים אחרים בעיר, עם עוני אמיתי בשתי מפלסים ובתים גדולים על שלוש מגרשים, איך נראים שכנים רחוקים
ואיפה יש הרבה גירושין עם ילדים שלא מכבדים את ההורים.
גודד גייר – בעלים של מסעדת סחבק נתיבות | https://netivotonline.com/sahbak/
