ישנם שלוש אפשרויות. א. כל אחד חי את החיים שלו. אין שותפות רגשית. כמו שני עיגולים רחוקים זה מזה. אין צורך להסביר מדוע אין זה מצב מתוקן. ב. זוגיות חונקת. כל אחד נכנס. לורידים של השני/ה. כמו עיגול בתוך עיגול. אין לאף אחד את מרווח החיים שלו. (לקרוא או לנגן או לעסוק בספורט. לא חסרות דוגמאות). מה שמאוד נחוץ לנפש. לנקות את הראש מעומס החיים, ולהתפנק. גם זה לא דרך, כמובן. ג. המתכון הנכון, להקדיש זמן לזוגיות ולאפשר לשני/ה את המרחב. הצורך לקצת שקט הוא הכרחי.
בדומה לזה, לא להתקשר כל רגע ולשאול, איפה את/ה? מה את/ה עושה. הבעל פגש חבר ודיבר כמה דקות, ומיד מקבל טלפון, איפה אתה? תרפו. שחררו. כל אחד רוצה להיות בן חורין. כמובן בגבול הטעם הטוב. אני מדבר בזוגות ביחסים טובים, עם אמון מלא. אם אין אמון, זו כבר בעיה אחרת, ואינני נכנס לזה כלל במאמר זה. אז אם את/ה לא רוצה שבן/בת הזוג ירגיש מתוח או לחוץ, תן לו/לה את המרחב. ואם לא תתן, זה יצור תסכולים ומתחים שיובילו לטינה וריחוק. והדברים פשוטים.
הרב אברהם כהן
מחה”ס פסקי טהרה ועוד
לפניות ויעוץ ניתן להיכנס לקישור הבא: https://netivotonline.com/rabi-avraham-cohen/
