"יום אחד הכל נראה כמו גן עדן ויום אחר כמו גיהינום, אין מצב ביניים"

בפעם הראשונה: ספר חדש שיצא לאחרונה עוסק בסיפורם של תושבי עוטף עזה בזמני שגרה ומלחמה ושם אותנו על המפה. כשטראומה ומציאות נפגשים, לעיתים יוצא מזה גם דברים טובים

המצב בגזרת עזה מתחמם, וכשקולות האזעקות וההפצצות של צה"ל בעזה נשמעות לעיתים קרובות, דווקא עכשיו, יצא ספר ראשון מסוגו ("טווסים על גג- סיפורם של תושבי עוטף עזה"). הספר מספר את סיפורים של תושבי האזור מזווית ייחודית שבה מתבטא הצדדים החיוביים ובחוסן הקהילתי שיש באזורים שלנו ושם אותנו על המפה.

את הספר ערכה  ענת סריג מהקואליציה הישראלית לטראומה, ומספר את סיפורם האישי של תושבי עוטף עזה בעתות שגרה ומלחמה למרות ואולי אף בגלל הקושי שיש במציאות זו. דילמות רבות המעסיקות את רוב תושבי האזור מועלות בו- האם מתפנים בשעת מלחמה? כיצד יגיבו התושבים שנשארים כלפי אלו שעזבו? הדילמה תתעצם כאשר מדובר על זוגות צעירים עם ילדים מול מבוגרי הקיבוצים שיעדיפו להישאר ולהיאחז בציונות.

טליה לבנון, מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה מספרת על ההחלטה שהובילה לכתיבת הספר:  "במהלך 16 שנים חיים תושבי עוטף עזה תחת מציאות של איום מתמיד של טרור מן הים, האוויר והיבשה. במהלך השנים עברו התושבים אינספור חוויות מעצבות, שלימדו אותם על עצמם ועל אחרים, על ערבות הדדית בתוך המשפחה, בקהילה ובישראל. בספר זה אנו משתפים את הקהל הרחב בסיפורם של תושבי העוטף ובמציאות החיים שהם חווים. אך לא פחות חשוב מכך – הספר מאפשר לתושבים עצמם להתבונן פנימה ולהביט בדרך הארוכה, העשירה והמצמיחה שהם עברו".

סיפורם של תושבי עוטף עזה מעורר מחשבה בעיקר בגורם שהניע אנשים לקום ולעשות מעשה דווקא בעקבות הטראומה שיש באזורים אלו. הטראומה היא זאת שהוציאה מאנשים את הכוחות הפנימיים לקום ולעשות ואפילו לעזור להתמודדות הנפשית של התושבים, מה שלא היה קורה ללא המלחמות האזוריות.

בחלק מהספר מסופר על שתי נשים שהחליטו לקום ולעשות. האחת צעירה משדרות (הלל בראלי) שפועלת במסגרות רבות של התנדבויות בעיר ואף זכתה בשל כך בהדלקת משואת יום העצמאות, והאחת מבוגרת עם ילדים (מרלן חסון) ממושב תושיה שהובילה מערך שלם של אירוח חם לחיילים בתושיה בזמן המלחמה. שניהן מבטאות את היוזמה של האנשים הפרטיים לאור הטראומה החובקת אזורים אלו.

בסיפורם של האנשים יש גם עיסוק בקשיים ובחששות מהמשך המצב הקיים. מרואיינת בספר בשם דקלה ערבה- אליעז מתארת את חששותיה בתאוריית "החוסן המתכלה". לשיטתה, החשיפה לאירועים קשים לאורך זמן מקשה על יכולת ההתאוששות שלנו באזור, "אני לא בטוחה אם נצליח לשרוד עוד הרבה סבבים של מלחמות".

אין ספק כי הקהילה מהווה מרכיב מרכזי בחוסן הנפשי של תושבי האזור. אנו נפגשים בספר עם חוסנם של הקהילות באזורים אלו. קהילה שפועלת בשגרה בדרך מיטבית, מהווה מתכון להצלחה בזמני מלחמה ומשבר.

שתפו עם חברים

להורדת האפליקציה של נתיבות, לחצו על החנות המתאימה

עסקים, מבצעים, מידע עירוני, הטבות ועוד