מאביב אוחיון למשה כחלון

לפני שנתיים וחצי, פנה הבעלים של העיתון, אביב אוחיון לטל סיגרון – אז סטודנט בשנה הראשונה ללימודיו בתקשורת, לעשות את מדור הרכילויות בעיתון “המגזין נטו”. טל הסכים לעשות זאת בהתנדבות. מאז עברו שנתיים וחצי, שבהן הוא שימש ככתב וכעורך, והיום הוא פורש כנפיים. ראיון פרידה

רם חכמון

את טל סיגרון, בן 28, אני מכיר ממיזמים חברתיים שבהם היינו שותפים בשנה האחרונה. הכרתי אותו גם כשהיה סטודנט לתקשורת שנה מעליי. המסלול שאותו בחרנו בלימודים זהה לחלוטין – הלכנו על חטיבת רטוריקה ומסלול עיתונות – דברים שבהם ראינו עין בעין.

החל מהגיליון הזה, שבו עשינו חפיפה יסודית, כל תוכן העיתון יהיה באחריות שלי ואני תקווה להיכנס לנעליו של טל ולהביא כמובן את הזווית האישית שלי לכל הנושאים שאותם נסקר.

טל איך בעצם התחלת את הדרך שלך בעיתון?

“עוד לפני שהעיתון היה שייך לאביב אוחיון, הוא היה שייך לישראל חניה. חניה היה מדבר איתי הרבה כדי לעשות לו את הרכילויות בעיתון. אני מדבר איתך על לפני 5-6 שנים. לאחר מכן עשיתי קמפיין בחירות עם ראש העיר בשכר. אחרי הקמפיין החלטתי שאני רוצה לצאת ללימודים אקדמיים. זה היה לא פשוט. לא היה לי כסף לזה, אבל האמנתי שאוכל להשיג מלגה טובה ולהתמודד. השגתי מלגה בקרן אייסף שהעניקה לי כלים מדהימים וגם 20 אלף שקלים בכל שנת לימודים. בשנה הראשונה לא שילבתי עבודה במקביל ללימודים. הייתי שקוע מאוד בלימודים. בחופש בין השנה הראשונה לשנייה אביב פנה אליי ורצה שאעשה את הרכילויות בעיתון. הסכמתי לעשות את זה בהתנדבות”.

ואיך הגעת מכותב רכילויות לכתב ועורך העיתון?

“יום אחד ראיתי את מבורך כהן, שהיה אז הבעלים של קפה קקאו בנתיבות, ואמרתי לו שהסיפור שלו שווה כתבה. שאלתי את אביב אם אכפת לו שאעשה כתבה, הוא אמר שהוא ישמח. הסתובבתי עם מבורך יום שלם, במקומות בהם גדל ועבד. עשיתי כתבה שהייתה כתבת שער באותו השבוע. אביב מאוד אהב את הכתבה והציע לי להיות הכתב של העיתון. אביב משלם יפה אז הסכמתי”.

מתי נכנסה המשרה של רדיו דרום?

“המשרה ברדיו הגיעה שנה אחרי שכתבתי בעיתון. יניר יגנה, כתב של אתר “וואלה” שאל אותי יום אחד אם אני רוצה להיות כתב ברדיו דרום. הוא בעצמו התחיל את הקריירה העיתונאית שלו שם. בלב חששתי, תהיתי איך אני אביא סיפורים כל יום, אבל הראיתי לו שאני בטוח בעצמי ועניתי לו מיד שאני רוצה. הוא תיווך ביני לבין ירון ששון, אז מנהל מחלקת האקטואליה ברדיו דרום והיום דובר עיריית שדרות. אחרי כמה מבחנים מול מיקרופון קיבלו אותי ברדיו”.

דיברת על מציאת סיפורים. איך הצלחת לעשות את זה כל כך הרבה זמן מדי שבוע?

“תראה, זה אתגר לא פשוט. אנחנו עיתון אזורי שמסקר בעצם 5 רשויות בלבד: נתיבות, שדרות, אופקים, שדות נגב ומרחבים. כל שבוע צריך להמציא את עצמך מחדש, לחפש את הנושא שלא דיברו עליו, לראיין את האנשים שלא חשבו לראיין”.

ובכל זאת, איך עושים את זה?

“צריך להיות חבר של כולם. בפוליטיקה המקומית זה מאוד קשה. ראשי רשויות לא אוהבים לקבל ביקורת, וכל ביקורת שאתה כותב אתה מקבל ביום שישי אחרי שהעיתון יוצא ריקושטים מכאן ועד בית שאן. אז צריך לדעת להיות הכי הוגן שיש מבלי לוותר על העקרונות העיתונאים. בסופו של דבר מי שקונה את העיתון הזה צריך לדעת שאנחנו עשינו הכל כדי לתת לו את המוצר הכי טוב שיש. שכיסינו את כל הנושאים הרלוונטיים נכון לאותו השבוע. זה אתגר מדהים”.

ומה קורה כשאתה לא נמצא פתאום? הרי אתה גם כותב וגם עורך ואתה בעצם אחראי על כל התוכן שבעיתון”.

“אתה אולי תצחק ואולי תיבהל, אבל במשך שנתיים וחצי לא לקחתי שבוע אחד חופש. לא היה שבועי אחד שלא הייתי אחראי על התוכן שלו מאז שנכנסתי לתפקיד. ברדיו עוד הצלחתי לסחוט פה ושם ימי חופש כי שם כל יום עומד בפני עצמו, בעיתון לא יהיה גיליון אם לא אהיה שם”.

היעד הבא

כשנכנסתי לריאיון העבודה שהיה מול אביב ומול טל, הרגשתי שההבנה שלהם אחד את השני נעשית מבלי שהם יעבירו מילה. מספיק רק מבט חטוף. הכימיה ביניהם היא כנראה מה שהחזיקה את טל הרבה זמן בתפקיד מבלי משברים עמוקים משמעותיים. מעבר לעיתון שניהם מעידים על אהבה והערכה הדדית. “אני באמת אוהב את הבנאדם הזה” אומר טל. “הוא נותן לי יד חופשית בעיתון. כמובן שיש לו איזשהו קו מסוים שהוא רוצה ללכת בו, אבל מאז שקלטתי את הקו אנחנו לא מדברים על תוכן. הוא סומך עליי מאוד. אני מרגיש כאילו אנחנו שותפים, רק שהוא מרוויח יותר ממני”.

אחרי הריאיון וההחלטה לקבל אותי לתפקיד, אמר לי הבעלים של אפליקציית נתיבות אונליין, דוד אלימלך כי אני צריך להבין שנכנסתי לנעליים גדולות מאוד. טל עשה כאן עבודה מהפכנית בעיתון. הוא מיתג אותו כעיתון שמשלב כתבות צבע יחד עם אקטואליה, זה עיתון חובה בכל בית.

מה הייתה השאיפה שלך לעיתון?

“הדבר הכי חשוב לי היה שהעיתון הזה יהיה משפיע. שאם עשיתי כתבה על משהו מסוים – שהמשהו הזה יהיה שיחת היום. בהרבה מקרים הצלחתי. אחרי כתבות שעשיתי ראיתי שדברים זזים. וזה לא כי זה אני, אלא כי זה העיתון עצמו שבזכות עבודה קשה של כולם הוא הצליח להשפיע. בשביל להשפיע יותר היה לי חשוב שהתפוצה של העיתון תגדל. היום אנחנו העיתון שמוציא הכי הרבה עותקים באזור, בהתחייבות. זה משהו שטוב מבחינת ההשפעה של העיתון, אבל גם למפרסמים בעיתון שיוכלו להגיע ליותר אנשים. אין כאן מפסידים”.

אנחנו לקראת סיום. תרצה לגלות לנו לאן אתה עוזב?

“אתה מבקש ממני משהו שקשה לי לדבר עליו. קודם כל אני לא עוזב, אני הולך לבינתיים. אני עוד אחזור. לא יודע אם לעיתון כי אני תמיד מאמין בלהתקדם ולא לחזור אחורה, בכל דבר בחיים”.

ובכל זאת, לאן פניך?

“החל מיום שני, תחילת חודש ינואר בעצם, אהיה חלק ממחלקת הדוברות של מפלגת כולנו בראשות משה כחלון”.

מה זה אומר? מה אתה הולך לעשות?

“הרבה. העבודה בכנסת היא עבודה מאוד אינטנסיבית. כבר עכשיו נחשפתי ללו”ז של ינואר ותפסתי את הראש. אבל אני אוהב את האקשן הזה. אני לא יודע להתמודד עם שעמום”.

למה דווקא מפלגת כולנו?

“תראה, היו לי פה ושם דיבורים עם מפלגות אחרות. היה לי קשה ללכת למקום שמבחינת האג’נדה שלי אני לא מאמין בו. מפלגת כולנו זה הדבר הכי קרוב לשלמות מבחינת האג’נדה שלי. גם כעיתונאי היה חשוב לי להכניס מסרים חברתיים ולקחת את הנושאים הקשים ביותר מבחינה חברתית ולפרק אותם ולהביא לפתרון. זה מה שמפלגת כולנו עושה. אתה מכיר עוד שר הממשלה מלבד כחלון שמדבר על נושאים חברתיים? על צמצום פערים בחברה הישראלית? אני אומר לך, הוא היחיד שיעשה כאן את השינוי החברתי שאנחנו מייחלים אליו. הוא היחיד שאם יש סיכוי שמחירי הדיור ירדו – זה יהיה בגללו. זכור מה שאני אומר לך: היום דירת 4 חדרים חדשה עולה מיליון ₪ לפחות. כשייצא מחיר למשתכן בנתיבות, דירה תעלה כ-700 אלף שקלים, עם 90% משכנתא וב-10% הנותרים יהיה גם מענק של בין 40-60 אלף שקלים. כל זוג צעיר בנתיבות יוכל לקנות בית. רק בשביל זה היה שווה להיכנס למפלגת כולנו”.