כל תינוק יודע שצריך להקדים את ה”סור מרע” ל”עשה טוב”. לכן, כאשר באים אלי זוגות, אני מנטרל קודם את הסור מרע. ואחד הדברים שנתקלתי בהם לא פעם ולא פעמיים זה כינויי גנאי או קללות. אני מניח שיש כאלה שלא מבינים על מה אני מדבר, קללות? מה, אנחנו פראי אדם? אבל ראו זה פלא, באים אלי זוגות שנראים נורמטיבים, ומספרים שאחד מבני הזוג מקלל. כמובן שזה בסיטואציה של מריבה, אף אחד לא קם בבוקר ומתחיל לקלל. אבל עדיין, האם אין לאנשים גבולות? לקלל את מי שהכי קרוב אליך? את השותף לחיים? אז הנה האמת הכואבת, אנשים מסוימים, ולא מעט, לא מודעים לחומרה של פה מלוכלך. א. זה גילוי דעת מובהק להבין מי אתה. כמו שאמרו חז”ל שאדם ניכר בכעסו. אז מי שמלכלך את הפה מבזה קודם כל את עצמו. ב. אתה הורס לעצמך את שמחת החיים. למה? כי אם אתה מקלל את אשתך, תשכח משלום בית. וכאשר אין שלום בית, אין שמחה ואין ישוב הדעת. ג. הדברים נחרטים בלב, וקשה עד בלתי אפשרי לסלוח. איך אישה יכולה לאהוב את הבעל המקלל? ד. מילים כואבות. מאוד כואבות. לעיתים, יותר ממכות. האם היית מעלה על דעתך להרים יד? זה לא פחות גרוע. “ואהבת לרעך כמוך” מתחיל בבית.
לא משנה הסיטואציה, לא משנה כמה אתה נסער, כבד את עצמך ושמור על פה נקי.
לפניות ויעוץ ניתן להיכנס לקישור הבא: https://netivotonline.com/rabi-avraham-cohen/
