המצטיינים

סיפורם של תושבי האזור שזכו בהצטיינות ממשלתית בנושאים שונים. שלושה אנשים, שלוש זכיות גדולות ושלוש סיבות להיות גאים בבני נתיבות והסביבה

רם חכמון

נתנאל טרבלסי- מצטיין בוועידה השנתית לחקלאות

נולד בנתיבות, כיום גר בבית הגדי,  נשוי, ואב ל- 2, עוסק בחקלאות.

הבחירה בחקלאות

"עבדתי בכמה תחומים ולא למדתי משהו מיוחד אבל אני אוהב להתנסות, אז בדקתי כמה כיוונים. לבסוף החלטתי לעסוק בחקלאות. הכל בזכות אבא שלי. אבי עבד עשרות שנים בחקלאות, אך לצערי בשנים האחרונות הוא חלה ועבר השתלת מח עצם, ההתאמה לא הייתה 100 אחוז אבל הוא מתפקד וגר בבית תודה לאל. לפני כ-5 שנים כשאבא ביקש שאבוא לעבוד איתו בחקלאות, הוא אמר לי שאם לא אבוא- הוא סוגר את העסק. באותו רגע החלטתי שאני הולך על זה בכל הכוח. מצאתי את הייעוד שלי. וכך, קניתי משק חקלאי בבית הגדי שעלה המון כסף. כל זה בעיקר בשביל אבא. אמרתי לו- אבא, אני אדאג לכל העסק ואתה תדאג רק לבריאות שלך, זה היה ההסכם. ההחלטה לא הייתה פשוטה, אבל אני מאושר כיום כשאני רואה את אבא שלי שמח.

"כשאתה יודע שזה חלום של אבא שלך אתה חושב לעצמך- אבא לא עבד לחינם כל חייו. זה היה בדם של אבא שלי. תשמע, חקלאים זה עם דפוק. הם קמים ב- 4 לפנות בוקר ומסיימים בשעות מאוחרות, ואין להם שום מושג כמה ירוויחו בסוף החודש".

על הזכייה

"קבלת הפרס הייתה בקטגוריית הצעירים המבטיחים של ישראל לחקלאות. ברגע ששמעתי על זה התמלאתי גאווה. לא רק בשבילי, בעיקר בשביל אבא שלי שרואה שיש שכר לעמלנו. הגעתי לטקס, אבל שם הבנתי שמדובר בסך הכל בדף ולא יותר מכך. ואז החלו לעלות בי שאלות רבות. אני חושב שענף החקלאות זקוק ליותר עזרה מהמדינה מאשר ההכרה ונתינת דף נייר. אנחנו צריכים הרבה מעבר לזה".

על העתיד

"תשמע, אני מקווה שעשיתי את הבחירה הנכונה, כרגע אני מרגיש שכן. למרות שאין היום את ההילה כפי שהיה פעם למקצוע החקלאות אני אוהב את זה. אנחנו מגדלים תוצרים של ירקות ממגוון סוגים בייצור ייחודי וזה גורם לתחושת סיפוק".

אמנון אברג'ל- קיבל תעודת הצטיינות של כלל המחוז הדרומי של משטרת ישראל  על פועלו בתחנת המשטרה בנתיבות

בן 47, נשוי ואבא ל- 5 ילדים, גר בזמרת, מנהל בית ספר במעגלים ובדרגת רפ"ק מיוחד (מתנדב) במשטרת נתיבות.

רקע אישי

"גדלתי במושב 'אוהד' במועצה אזורית אשכול. בכיתה י"ב החלטתי שאני רוצה להיות מורה, ולכן דחיתי את הגיוס לצבא כדי ללמוד הוראה. גם בצבא עסקתי בחינוך, שירתתי במה שקראו אז 'נערי רפול' כמש"ק הוראה. יצאתי לקצונה, והייתי מ"פ במחווה אלון. לאחר השחרור, הפכתי להיות מורה בבית הספר נתיב אליהו, ואח"כ כסגן מנהל בתיכון 'נריה' בנות בשדות נגב. לפני 13 שנה התחלתי לנהל את בית הספר במעגלים".

הבחירה במשטרה

"הכל התחיל מאחת הנסיעות שלי לכפר מימון, בעודי נוהג ברכב נתקלתי בילדה שחצתה את הכביש וכמעט פגעתי בה. הגעתי לדווח בתחנת המשטרה בנתיבות. משם החל 'הרומן'. בתחנת המשטרה ביקשו שאתנדב אצלם, וכשהקימו את ימע"ן (יחידה למניעת עבריינות נוער) ביקשו שאפקד על המהלך. עם הזמן יצאתי לקצונת מתנדבים במשטרה. כיום אני חונך מתנדבים במשטרה, מפקד על אירועי ההכנסות ספרי התורה בעיר ועוד. חשוב לי להדגיש כי המתנדבים שואבים את כל כוחו מהשוטר שנמצא לידם, כמתנדב אני שואב את הכוח והסמכות ממנו".

על ההצטיינות

"קיבלתי את ההצטיינות מכמה סיבות: 20 שנה אני מתנדב באופן קבוע במשטרה, בשנים האחרונות אפילו יותר מתמיד. בעיקר במבצע האחרון שהיה בעזה שגרם לי לעשות המון משמרות בימות החול ובשבתות באופן אינטנסיבי. בנוסף, אני מרכז את ההכנסות ספרי התורה בעיר, באירוע מסוג זה יש הרבה חסימות כבישים מה שיכול לגרום לבעיה רצינית לעוברים והשבים. כשאני שם, זה מייצר רוגע למשטרה.

אני עוסק גם בחניכת מתנדבים שהתגייסו למשטרה. לעיתים, מתנדב צעיר עולה על מדים וחש בכוח הרב שיש לו ביד, זה מסוכן ויכול להשחית. לא תמיד המתנדבים יודעים לווסת את הכוח שיש להם ביד, בקלות אפשר להיגרר למקום לא אפקטיבי. מספיק שיצלמו אותו ויעבירו לתקשורת ומהר מאוד יצא שם רע למשטרה, מתוקף תפקידי אני מנסה לטפל גם בזה".

על ההתנדבות

"מי שמתנדב לא רק נותן אלא מקבל. המסר שלי הוא שלא משנה מה אתה עושה בחיים וכמה אתה עסוק אתה יכול וצריך להתנדב. הנתינה היא המנוע שממלאת את ה'מצברים' של האדם. אני מוקיר תודה לשוטרים ולסגל של תחנת נתיבות שמשמשת עבורי כבית. יש שם קהילת שוטרים שכייף להיות בה, ואני קורא מכאן לאנשים לצאת ולהתנדב במשטרה".

דניאל טורמרקין- מצטיין בתחום ההתנדבות הקהילתית משרד החינוך אזור דרום

נולד וגר בנתיבות, בן 19, למד במקיף 'דרכא' ועובד במלון בעיר אשקלון עד גיוסו לצבא.

על העיסוק בהתנדבות

"כבר מגיל צעיר אני מתנדב. במשטרה, בצופים, כאב בית בבית הספר 'דרכא', במועצת הנוער ועוד. הייתי גם ב'אחריי' וכל זה תוך כדי הלימודים והבגרויות. הגעתי לתחום ההתנדבות ולאמונה בעצמי בזכות המנטור שהיה לי ב'אחריי'- ז'ניה ויינשטיין. הוא נתן לי אמונה ביכולות שלי ואני חייב לו על כך המון.

תראה, שילמתי מחירים אישיים על ההתנדבות, אבל אני לא מתלונן על כך. זה היה שווה את זה, המשפחה שלי תמכה בי ובהחלטות שלי ואפילו שמחה על כך".

הזכייה בפרס

"התרגשתי מאוד כששמעתי שבחרו בי כמצטיין. מעמד הזכייה בטקס המכובד היה מרגש. זה אומר שמעריכים ומכירים בהתנדבות שלי כמשהו משמעותי לחברה ולעיר בה אני גר. אבל אני רוצה לנצל את הזכייה ולגרום לעוד אנשים לצאת ולהתנדב. התנדבו יותר לקהילה שבה אתם גרים. אני חושב שבזה תלויה חברה למופת. עבורי, אין יותר משמעותי להתנדב בקהילה בה אתה חי".

על העתיד

"בקרוב אתגייס לצבא, לשח"ם או למצ"ח. אני כבר מחכה לזה.  אבל אני חושב צעד אחד קדימה, על העתיד היותר רחוק ועל העיסוק שלי בחיים. החלום שלי הוא להיות רופא. מבחינתי אין יותר נשגב מלהציל חיים של אנשים אחרים, ממש כמו אמא שלי שעוסקת ברפואה".

טל בן דרור, מנהלת אגף הנוער בנתיבות אמרה כי "דניאל הוא בחור שקט, נעים הליכות, חרוץ, אהוב על חבריו, מתנדב בכל הזדמנות ולוקח אחריות. על כל אלה ועוד, קיבל דניאל את אות מחוז דרום לנוער מתנדב. בעבורנו דניאל מעורר השארה לסובביו ומהווה דוגמא אישית באגף הנוער".

שתפו עם חברים

להורדת האפליקציה של נתיבות, לחצו על החנות המתאימה

עסקים, מבצעים, מידע עירוני, הטבות ועוד