הם נשואים כעשר שנים. האישה למדה בסמינר מכובד. שם חינכוה להיות רעיה טובה. תמיד לראות במה היא יכולה לשמח את בעלה. לא להחסיר ממנו כלום בשום אופן. להרגיש אותו, לפרגן לו.לכבד אותו. והיא יישמה את זה בשטח בצורה מלאה. לא היה קשה להבחין בפער. היא חכמה יותר ללא ספק. בנוסף, כאשר היא מתלבשת על פרוייקט, היא משיגה את המטרה. ואכן עשתה חייל בתחומים רבים..
הבעל, אברך שמשלב עבודה (פשוטה) שלא על חשבון הלימוד בכולל. הוא ניסה כמה דברים כדי להתקדם, אבל זה לא עבד. הוא נשבר מהר. מאבד סבלנות. לא פלא איפה שהיא הגיעה להישגים בתחומים ש”התלבשה” עליהם, (בלי להחסיר מהבעל דבר).
הוא לעומתה, תמים משהו, לא יצירתי, ללא שאיפות גדולות, דורך במקום. מקרה מובהק שהוא התיקון שלה. היא התבטאה פעם (שלא בפניו), עוד ילד בבית.
לאשה לא היו טענות בעניין זה, היא אמרה, זה הזיווג, אתמודד. אנסה כמיטב יכולתי להביע הערכה. לרומם אותו. לכבד אותו.
ממילא, הבעל, התרגל רק לקבל. הפתעות. מתנות מיוחדות בימי הולדת, וכל רק מה שתדמיינו.
עם דוגמא אישית כמו זו, מישהו אחר היה מבין שגם הוא צריך לתת. אבל לא הוא. הוא לא אדם רע, הכרתי אותו מספיק. הוא פשוט לא מספיק חכם, וגם לא היה לו את זה.
האישה התחילה להרגיש מתוסכלת. לתת ולתת ולא לקבל. כמה אפשר.
היא ניסתה להסביר בנועם, בעדינות, שגם לה יש צרכים, שגם היא צריכה אוזן קשבת, שותף לחיים, הוא לא הבין. ואם הבין, לא הצליח ליישם. ההרגל. האופי.
בשלב כלשהו התסכול נתן את אותותיו. זה השפיע על בריאותה. התאשפזה, טופלה והחלימה. המצב לא השתנה. והיא התחילה שוב לנסות לפתוח לו את העיניים. הפעם, בצורה פחות עדינה. לא שהיא תקפה. היא פשוט הביעה את התסכול בצורה חד משמעית. היא הבהירה לו שחיים כאלה, מיתה טובה מהם. היא הייתה כל כך נסערת שכמעט עשתה לעצמה (למראית עין) מעשה מסוכן במטרה לזעזע אותו. זה עבד. הבעל נבהל. הרים טלפון. דחוף, משהו קורה. הוא רוצה לבוא ליעוץ. שאלתי אם זה מתואם עם האשה, והוא אמר שהוא לא בטוח שהיא תרצה לבוא, יתכן שזה מאוחר. אבל שאנסה לדבר איתה.
דיברנו. היא הסבירה לי על רגל אחת במה מדובר ואח”כ קבענו פגישה.
הם הגיעו. בפגיש הראשונה קיבלתי רקע נרחב, והבנתי שיש לו מחסום. התחלתי לבנות תכנית. בפגישה השניה בע”ה שברתי לו את המחסום בשיטה ייחודית ומקורית. הוא בכה בכי תמרורים. הם היו צריכים רק עוד פגישה להשלים את התהליך. ישבתי איתו (גם) לבד והסברתי לו מה צרכיה של אשה, ונגענו גם בפרטים שבינו לבינה. . הפגישות גרמו לו לעשות צעד אחד קדימה. אבל לה זה הספיק. האיש אותו איש, רק שבעניני היחס לאשתו, הוא התקדם יפה. ישנם דברים שאי אפשר היה לשנות, פשוט לא היה לו את זה, והיא חכמה, החליטה להתמקד בחצי כוס המלאה. היא יודעת שהבעל עושה כל מה שהוא יכול. אי אפשר לדרוש מה שאין. העיסוקים שלה מגוונים, יש לה מהם חיות. ואחרי שהיא מקבלת את המינימום מבעלה, את מה שהוא יכול, היא ממשיכה לחיות בשמחה בבחינת השמח בחלקו. קורא יקר, אם תתבונן, תראה שיש כאן מוסר השכל גדול, גם לנשים וגם לגברים. לא כולם מלאכים, אבל יש למה לשאוף.
לפניות ויעוץ ניתן להיכנס לקישור הבא: https://netivotonline.com/rabi-avraham-cohen/
