כל אחד מבין שצריך לתמוך בבן/בת הזוג בשעת צרה. דוגמא, מנהל בית ספר פוטר מעבודתו.. אין ספק שצריך לדאוג למקום פרנסה. ובאותה נשימה, אין ספק שמי שצריך כאן תמיכה הוא המפוטר. אין צורך לומר שרק אשה חסרת רגש תאמר לו שהוא לא יוצלח. מפסידן וכו’ אלא אדרבא, האשה צריכה לתמוך בו בשעת המשבר ולעודדו שבודאי ימצא עבודה בקרוב. זאת ועוד, ופה יש נסיון גדול, עובר שבוע והוא עדיין לא מצא עבודה מתאימה לכישוריו, האם על האשה ללחוץ שיעבוד בכל דבר מזדמן? שילך לחלק עיתונים או שיהיה שומר בסופר?
לכאורה יש לה הצדקה, מה יהיה עם פרנסה? אבל אם היא תנהג כך זהו גילוי דעת שהיא לא מרגישה אותו, ויהיו כמה השלכות.
א. היא תאבד את חינה בעיניו. ב. אם הוא לא יעמוד בלחץ, הוא אכן יעסוק במשהו שהוא לא מתחבר אליו ויהיה מתוסכל. ג. היא מונעת את הברכה במו ידיה. כי אם יש לו כישורים להביא פרנסה יפה, מדוע שיסתפקו בשכר מינימום?
חז”ל אמרו שאסור לדחוק את השעה. כל דבר בזמנו. עם קצת סבלנות תגיע הישועה. אולי יהיה דוחק של חודש או חודשיים, אבל הרווח (ולא רק הכספי) עולה על ההפסד אלף מונים. אינני מזלזל בשום עבודה, כל עבודה מכבדת את בעליה, וגם אמרו חז”ל “פשוט נבלתא בשוקא ואל תזדקק לבריות”. העניין הוא אחר. לאדם שניהל בית ספר יש כישורים. אם הוא יהיה ממוקד מטרה, הוא ישיג משרה מתאימה. שנית, איך הוא יוכל לחלק עיתונים כאשר כל אדם יכול להיות תלמידו לשעבר. איזו הלבנת פנים. שלישית, התסכול. הוא לא מתחבר לזה. בריאות הנפש שלו יכולה להתערער.
מסקנה, לא להיות פזיזים בגלל משבר זמני ולהרגיש את נפש בן/בת הזוג. כלל ידוע. והרווח הוא משולש, גם שלום בית, גם פרנסה ברווח, וגם נפש שמחה.
לפניות ויעוץ ניתן להיכנס לקישור הבא: https://netivotonline.com/rabi-avraham-cohen/
