ישנן נשים נדירות, עם כוחות נפש עילאיות, שיעשו הכל כדי שהבעל יוכל ללמוד בישוב הדעת גמורה. בלי הפרעות. זאת ועוד, שהן עושות את זה בשמחה. הן אומרות “שב, תלמד, לך גם לכולל ערב. הכל עלי. בית, ארנונה, ריצות עם הילדים לקופ”ח. הכל”. והקשיים מתגמדים בגלל הידיעה שהבעל לומד, וזה העיקר, והן רואות בזה זכות להיות לו לעזר.
אבל אשה ממוצעת, לא יכולה שהכל “יפול” עליה.
אברך עם רגישות לא יחכה שאשתו תתחיל לבקש או להתלונן. הוא יראה לבד את הקושי, ויציע את עזרתו. וכל שכן אם הוא לא הבחין שקשה לה להתמודד לבד, והיא תבקש את עזרתו, הוא יבוא לקראתה ויסייע במה שצריך.
כי יש אברכים (פגשתי כאלה) שרואים רק את עצמם. “מעקמים את הפרצוף” לכל בקשה. וההצדקה, הרי הלימוד קודם. והלימוד לא סובל הפרעות. זאת ועוד שכדי ללמוד בישוב הדעת הוא צריך אוכל בזמן, מנוחת צהריים ושקט נפשי.
אז אברך יקר, דע שגם לאשתך יש חיים. היא עושה מה שביכולתה כדי שתלמד. תכיר לה טובה. תהיה אסיר תודה על כל מה שהיא עושה. המטלות, הילדים, הקושי היום יומי. למענך ולמען ילדך. ואם היא כבר מבקשת, אין לך גילוי דעת גדול מזה שכעת היא כבר צריכה את עזרתך.
אז ככה, א. הרי אתה לא רוצה שהיא תקרוס. היא אשתך. וגם אם חלילה היא תקרוס, הכל יפול עליך. ב. אהבה, כידוע, מתבטאת בנתינה. אם אתה לא נותן כתף היא תרגיש, ובצדק, שאתה לא אוהב אותה או מתחשב בה. ואז יגיעו התלונות. ואם עדיין לא תגלה הבנה, ותתקומם על תלונותיה, מלבד זה שזה לא אנושי בעליל, הריחוק הרגשי בניכם מובטח. ואפשר לומר “שלום” לשלום הבית.
ונראה אותך לומד בישוב הדעת כאשר יש מתחים ומריבות.
אז גם אם אין לך את הרגישות הטבעית לאשתך, שזה כמובן לא תקין , חוסר ההתחשבות יפול עליך ויפגע בלימודך בכל מקרה.
לכן, פקח עיני שכלך, היה קשוב למצב של רעייתך, ותישא עמה בעול. כי המצב האידיאלי הוא חיים משותפים. ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. וברבות הימים תתחיל להתחשב ולעזור מתוך אהבה. וכך גם רצון ה’. כי “ואהבת לרעך כמוך” מתחיל באשה. וכבר אמרו “דרך ארץ קדמה לתורה”.
הרב אברהם כהן
מחה”ס “פסקי טהרה” ועוד
לפניות ויעוץ ניתן להיכנס לקישור הבא: https://netivotonline.com/rabi-avraham-cohen/
