Smiley face

אין ספק שרגעי התהילה של העיר שדרות והעומד בראשה כבר כאן. אפשר לבקר צעד כזה או אחר בהתנהלות העירייה, והאופוזיציה בהובלתו של יניב פרץ עושה זאת, בוטה מדי או טובה מדי זאת כבר שאלה אחרת.

רגע של עדנה זכו בשדרות בשבוע שעבר. דוידי כיכב בראיון בעיתון מקור ראשון (במוסף דיוקן 17.5.19, עיתון המשוייך יותר לזרם הדתי לאומי) ולהבדיל או שלא, הדובר של העירייה, ירון ששון, קיבל ביקורת טובה ומפורטת בעיתונות המקומית (עליתון). ולכאורה, מה הקשר בין הדברים? בין הראיון של דוידי לציון לשבח שקיבל דובר העירייה?

יש קשר.

משהו טוב קורה בשדרות, וכבר כתבנו על כך כמה וכמה פעמים מעל דפים אלו. השינוי התדמיתי שעוברת העיר ועליה דיבר דוידי בראיון (לא רק קסאמים, אלא עיר מתפתחת) איננה רק מס שפתיים, מדובר על שינוי של ממש במציאות. שדרות היא לא העיר המסכנה שצריכה רחמים, אלא עיר שיודעת לעמוד בזכות עצמה הן בשגרת חירום והן בשעת שגרה ועיר שמתפתחת ללא היכר. עיר שבה ראש העיר שלה יכול היה להיות שר ולהוביל מפלגה, אך בחר להוביל את עירו, זהו לא דבר המובן מאליו, ציניים ככל שננסה להיות, יש כאן וויתור והקרבה של פיתוחו הפוליטי-אישי לבין אהבתו לעיר אותה הוא מוביל.

וכן, דוידי כיום הוא יותר ליכודניק, אבל לא כזה שיש בו את הפחד לבקר את הממשלה והעומד בראשה בעידן שבו לא לרבים יש את האומץ לעשות זאת. דוידי יודע לעשות זאת בטונים צורמים, כפי שצריך לעשות כשמדובר בביטחונם של תושבי העיר שלך.

השינוי שמתחולל בשדרות הוא בעיקר פנימה, בתוך העיר. השינוי מתחיל מהעובדה שיש בעירייה שיפור משמעותי בזכות עובדיה על כלל אגפיה. החינוך טוב יותר, השירות לאזרח טוב יותר ועוד ועוד נושאים שהיו בעקב העקב אכילס של העיר, הולכים ונעלמים כלא היו. כדי שדבר כזה יצליח, צריך מנהל טוב. וכשיש כזה, נושאי המשרה האחרים עובדים טוב יותר.

דובר העיירה, הוא רק חלק מהשינוי שיש בעיר, אבל חלק משמעותי. כלל בסיסי בפוליטיקה אומר שאם עשית ולא פרסמת-אין בכך כלום, ואכן, כל דבר שקורה בעיר, עולה על נס בתקשורת המקומית והארצית.

כל ביקורת טובה הקשורה לעבודתו של ירון ששון, ראויה לשבח ולהסכמה. הוא עובד מסביב לשעון ולא נח לרגע, הוא מייצר כתבות לגופי תקשורת שונים בו זמנית ולא עושה איפה ואיפה בין תקשורת מקומית לארצית. הוא זמין ומקדיש זמן לכל שאלה גם כאשר מדובר במשהו הנחשב ”זניח” הוא יקדיש את הזמן לתת הסבר מפורט.

ואכן, ייחודיותו עוסקת בכך שהוא לא הדובר של ראש העיר, אלא דובר של העירייה, וזהו הבדל משמעותי מאוד. הוא ישווק את כל הנעשה בעירייה בדרכו הייחודית וייתן את הקרדיט וייצר כתבות על כלל עובדי העירייה. כך מייצרים שינוי משמעותי בעיר: ראש עירייה שיודע לנהל צוות ועובדים, ודובר שיודע לשווק זאת החוצה, לא פלא, שהתוצאות בהתאם.

שלמה קרעי-ח”כ חדש שבא לעבוד

הוא חבר כנסת פחות מחודש, אך כבר הוכיח שהוא בא לעבוד. החוק החדש והראשון שלו העוסק בעושק הבנקים בנושא הריביות כבר יצא לדרך (ראו ידיעה נפרטת). התקשורת הארצית עדיין לא תמיד יודעת לדייק בשם משפחתו ולומר אותה בצורתה הנכונה, אך אם שלל ההתבטאויות שלו ימשיכו, הדרך לכך שידעו לומר סוף סוף את שם משפחתו בצורה נכונה, קצרה.

אבל לא שם המשפחה הוא חשוב, אלא הדמות, אז נעסוק בה.

מאז שהוא נכנס לכנסת (גם קודם לכן), הוא החל להתבטא במגוון נושאים שעל סדר היום. על התאגיד (“תאגיד כאן פרסם לקראת האירוויזיון סרטון מבזה, מגוחך, כמעט אנטי ישראלי המנציח סטריאוטיפים בעלי ניחוח אנטישמי”). הוא הספיק לעקוץ את ליברמן (“האם יתכן והסיבה לכך שליברמן מתבצר בעמדותיו במשא ומתן הקואליציוני אינה קשורה לחרדים, אלא נעוצה בחשש מהתמודדות מול חמאס?”), והגיב על דבריה של ח”כ שיר מהליכוד כשזאת התנגדה לשינויים בחוק החסינות (“צר לי עלייך, חברתי מיכל שיר. לא מדובר בחקיקה פרסונלית, אלא בהחזרת המצב מ-2005. מי שנכנע לקמפיין האגרסיבי של אלו שהפסידו בבחירות פוגע בכל רפורמה משמעותית במערכת המשפט”).

למי שתהה, קרעי לא הולך להיות עוד חבר כנסת שבא להנות ממנעמי השלטון, ולהישכח בהקדם כפי שהיו חלק מקודמיו בעשירייה השלישית בליכוד. אם ימשיך לחוקק חוקים חשובים לטובת הציבור ולא יפחד לבטא את עמדותיו-דרכו סלולה גם בקדנציה הבאה בליכוד, כשאז יצטרך לבקש את קולותיהם של עשרות אלפי מתפקדי הליכוד לבחור דווקא בו.

 

 

Smiley face

השאר תגובה