רוב המתחים בין בני זוג נובעים מסיבה אחת פשוטה. הערך של שלום הבית לא נמצא בפסגה. אם הבעל השאיר משהו לא במקום, והאשה מעירה לו שלא בדרכי נועם, אין לצפות שזה לא יביא למתיחות. והמתיחות הזו תצטבר, ושלום הבית יופר.
או לחילופין, אם האשה לא הכינה אוכל בזמן, והבעל מבקר אותה, היא תתחיל לצבור, ובמוקדם או במאוחר, שלום הבית יופר. כי זה שהעיר גילה את דעתו שהסדר בבית או האוכל הם חשובים לו מהרגשות של השני/ה.
הם חשובים לו משלום הבית. לא היה שווה לחכות עוד כמה דקות עם האוכל ולא להעיר? לא היה שווה להרים את הדבר למקומו ולא להעיר? הרי בסוף זה מצטבר. והתוצאה, האהבה נפגעת. וההשלכות, מריבות. שכל הערכים השוליים ילכו לעזאזל ובלבד שלא יופר שלום הבית. ומול שלום בית, כמעט כל ערך הוא שולי. בית נקי, ערך שולי.
אוכל בזמן, ערך שולי. וכן הלאה. כי מה עדיף, בית מסודר עם מתחים או בית הפוך ושקט נפשי? תשאלו, אפשר לחיות בבית הפוך ומבולגן? טוב, זה לא הכי נעים. אבל לחיות בבית עם מריבות ומתחים זה נורא. ובפרט, שכל דבר אפשר לסדר בדרכי נועם. באהבה. במאור פנים. לחכות לזמן רגוע ולומר משהו כזה: “אשתי היקרה, את באמת מיוחדת, אבל יש לי בקשה. אם לא קשה לך.
אני מגיע רעב מהעבודה, והייתי שמח אם האוכל יהיה מוכן”. בנחת. זה בדרך כלל נכנס ללב. אבל גם אם זה לא עזר, אפשר להביא עזרה. וגם אם אין אפשרות, כל בר דעת מבין שהשקט הנפשי והעונג של השלום יותר חשוב מבית מסודר. זו הייתה רק דוגמה, אבל אם תתבוננו, תראו שרוב המתחים מתחילים בגלל דברים שוליים. אז הבחירה בידינו אם להעיר וליצור מתח או לשנות את המציאות בחכמה. וגם אם זה לא עזר, השלום מעל הכל.
הרב אברהם כהן
מחה”ס פסקי טהרה ועוד
לפניות ויעוץ ניתן להיכנס לקישור הבא: https://netivotonline.com/rabi-avraham-cohen/