Smiley face

הוא נלחם באקדמיה כדי להוציא את הסיפור האמיתי של התנ”ך לאור דרך 2 ספרים שכבר יצאו פורסמו, והשלישי בדרך.

ראיון עם הרב גואל דידי, ראש האולפנה בנתיבות על מאבקו באקדמיה והרצון להחזיר את הזוהר של התנ”ך למקומו הראוי בארון הספרים היהודי

השעה היא 22:30 בלילה, אני פוגש את הרב גואל דידי באולפנה בנתיבות בה הוא משמש כראש האולפנה.

זוהי התקופה העמוסה בשנה. למרות השעה המאוחרת, התלמידות נמצאות ברחבת האולפנה ומכינות את אירועי חודש אדר. אני נכנס למשרדו ומתחיל בראיון לאחר תקופה ארוכה שניסינו לקבוע את הראיון. הסיבה הרשמית לראיון הוא 2 הספרים פורצי הדרך בתנ”ך (את אחד מהם הספקתי לקרוא) שהוא כתב.

זוהי תקופה לא פשוטה עבור האולפנה, אנו פוגשים אותו בתקופה סוערת שבה ישנו ניסיון לאחד את תיכון המר עם האולפנה. הוא כמובן מנוע מלהתייחס לזה, כך שנשאר לנו לדבר על סיבת הראיון ולא על ענייני דיומא: הספרים שכתב.

הרב גואל, איך הגעת לתחום התנ”ך? קורות החיים שלך מובילים אותך לעסוק בהלכה.

אני מתעסק בתנ”ך המון זמן, פרסמתי מאמרים במגדים בגילאים צעירים, מאמרים שיש שטוענים שהם פורצי דרך. לתנ”ך הגעתי בגלל שראיתי את העיוות הנורא שעשו ממנו במחקר”.

מה למשל?

”לדוגמא, הטענה כי את התנ”ך כתבו כמה אנשים ובתקופות מאוחרות. עשו מהתנ”ך קרעים קרעים. יש שאלות, ואפשר לפתור אותם אם מסדרים את הזמנים. בעיניי הסיפור האמיתי מרתק כי התנ”ך מרתק. ופתרונות של השאלות מחזירות את הזוהר לתנ”ך”.

מה מפריע לך בזה שיש שאלות?

”השאלות לא מפריעות בכלל, להפך. מה שמפריע לי זה קדושת התנ”ך שנפגעת מכך שיש פרשנויות כפירה באקדמיה, וזה משאיר אנשים תורניים בלי בסיס ראייתי להשיב כלפי דברי הכפירה. אגב, במשך זמן רב זה מה שעשיתי באוניברסיטה, השבתי על דברי הכפירה. הפריע לי שאנשים מתייחסים לתנך ולדמותו של שאול כמשהו רע, הפריע לי שהמחקר התנ”כי קורע אותו לגזרים. ואף אחד לא עונה על זה בצורה ברורה”.

אוקיי. ואיך עשית זאת? אך ענית על דברי הכפירה?

”לקחתי את התנ”ך ואת השאלות החשובות ובניתי מערך שיעורים. לכל השאלות נמצאו תשובות שמיישבות את הדעת. לשמחתי, רבנים ואנשי חינוך רבים מלמדים את מה שאני כתבתי. הראתי כי בפתרון פשוט אפשר לפתור את הבעיה. הרבה שאלות נמצאות פתרון אחד.

אני אספר לך סיפור. עוד לפני שכתבתי מאמר במגדים החזירו לי אותו לעשות כמה תיקונים, ניגש אליי בחור, ושאל אותי אם אני גואל דידי, אמרתי לו שכן. ‘הרב מדן (הרב אולי הגדול ביותר בתחום התנ”ך כיום, ר”ח) מחכה שתגמור את המאמר שלך. היה לנו שיעור, והרב מדן לא ידע ללמד את הפרק הזה, והוא אמר שהוא מחכה שהמאמר שלך יצא לאור כי רק דרכו אפשר ללמד את זה”’.

תגיד, ולא עלה לך פעם השאלה, איך זה שאתה זה שמביא את הפרשנות הנכונה?

”הפרשנים בעבר לא עסקו במקרו, ואז באה תקופת ההשכלה והם פרשו את זה בצורה מעוותת. המבוכה היא עצומה בתחם הזה, כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה ושזה כואב. אנשים מוזמנים לקרוא ולהיווכח שאף אחד לא הלך בכיוון הזה”.

אני משער שלא התלהבו מזה באקדמיה.

”כמובן. תחשוב שמגיע בחור צעיר יחסית שכותב על זה תזה ועונה על השאלות של החוקרים בתחום התנ”ך. הבודק לא רצה לקבל את מה שכתבתי, הוא אמר לי ‘יש 150 שנות מחקר ומגיע איזה צעיר אחד ואומר שמה שהם כתבו זה לא תקין, זה לא יכול להיות’. זה היה מהפכני מבחינתנו”.

ואז, מה עשית?

”הלכתי לבודק אחר, מרצה נוסף שלי והוא אישר”.

ומשם לדוקטורט?

”לא. יותר נכון שהמשכתי לדוקטורט. יש לי יכולת לעשות דוקטורט הציונים שלי הם טובים, אבל ראיתי שעולם האקדמיה רק רוצה שאחזור על מה שהם כתבו ולכן זה אכזב אותי ולכן לא המשכתי”.

ומה הוא השיב?

”שאני צודק. אבל הוא הוסיף שהבעיה היא שאני לא יכול לחלוק על חוקרים גדולים בתחום. כשכתבתי את התזה, כתבתי כמו שכותבים בעולם הישיבות, כתבתי את כל השאלות ואז הבאתי את התשובה. ושם סתרתי את החוקרים. הוכחתי שהם לא מדברים לעניין. ובאקדמיה לא אהבו את זה. אמרו לי שאני לא יכול לעשות את זה בצורה הזאת”.

ואז הפכת לסופר. למה ספר ולמה בצורה של סיפורת ולא ספר עיוני?

”הבנתי שהפתרון של תזה לא מספיק. מי יקרא את זה? אבל ספרים יש סיכוי טוב יותר אנשים יקראו, ואגב, זה מה שקרה. הרגשתי שיש לי חובה לזעוק את זה החוצה, ולהנגיש את זה לכולם.

אני מכניס את כל הפרשנות, והדבר המדהים הוא שזה לא ישעמם את הקורא. מורים לתנ”ך שמלמדים את החומר הזה, חוזרים אליי באורות. תלמידות שלמדו ככה הפכו לחוויה, התנ”ך מתחיל לחיות. הכל נהיה בהיר יותר.

זה ספר פרוזה, זה אומר שכבר יש ילדים שיכולים לקרוא אותו, ונהנו ממנו והתרגשו, ואנשים מאוד רציניים שקראו והתרגשו. הם הבינו אותו, ופתאום אנשים מבינים אחרת את התנ”ך. גם בציבור החרדי התחילו ללמד דרך הספר הזה.

והספר הצליח, ובחרת לכתוב עוד אחד.

”יותר נכון 2. כלומר, סה”כ 3. 2 יצאו לאור ואחד עדיין לא. בקיצור, טרילוגיה”.

בוא נתחיל מהראשון.

”הספר הראשון מתייחס לנקודת מבטו של שאול המלך. תוך כדי הסיפור נפתרים הפערים בעלילה. וכשעולה דמותו של שאול המלך, הוא יוצא טוב, ובצדק. כך גם הבן שלו. אתה נקשר לדמותו של שאול”.

ובספר השני?

”בספר השני מספר את נקודת מבטו של דוד, הוא משלים את הקטעים של שאול והוא מוביל את דוד עד סיפור המגילה, שאגב מתאים לימים אלו. יש סדר הגיוני של להתחיל עם שאול ואח”כ לעבור לדוד”.

אז מה יהיה בשלישי?

”השלישי יצא מתוך נקודת מבטו של שמואל. הספר מוכן וייצא בעתיד”.

לא הבנתי איפה יש לך זמן לכתוב 3 ספרים, אתה ראש אולפנה.

”הכתיבה התבצעה בלקום בחמש בבוקר ולשבת עד 6 ורבע ואז אני הולך לתפילה. זה תהליך של 3 שנים לשלושת הספרים”.

תגיד, וזה כלכלי לכתוב ספרים? אולי הקוראים שלנו יחליטו לעשות הסבה.

”ממש לא כלכלי להיות סופר. לי חשוב שאנשים יקראו את הספר ולא להרוויח מזה. זה לא עסק כלכלי בכלל אבל זה שווה את התגובות”.

תן ספויילר, מה הספר הבא?

”אני לא רואה עצמי כסופר, אבל יש ספר אחר שמוכן ועוסק באגדות חז”ל (מחשבה שלאחר מעשה). לא באתי לספרות מתוך רצון לכתוב אלא תוך רצון לפרסם את הסיפור הנכון. אני לא ממהר בתחום הזה של הספרות. אבל חשוב לי להדגיש את החשיבות של ספרים שיוצאים לאור מבני העיר נתיבות”.

איך זה קשור לבני העיר?

”מבחינתי זה גאווה לעיר שיוצא מכאן ספרים ברמה ארצית. אני אשמח שבשורות כאלו עוד יצאו מהעיר. לכל עיר יש יצירה שמאפיינת את העיר. בשדרות זה זמרים ויוצרים מוזיקליים, אז בנתיבות זה יכול להיות סופרים ואנשי רוח. יש כאן ספרות מז’אנר אחר. וחשוב שזה יהיה נוכח”.

.

הרב גואל דידי, נשוי + 7

ראש אולפנת דרכא נתיבות

בעל הסמכה לרבנות ולדיינות

תואר ראשון בחינוך, תואר שני ותזה בתנ”ך בבר אילן

 

 

 

Smiley face

השאר תגובה