למרות הגשמים שהיו השבוע חקלאי האזור מתריעים על בצורת של 4 שנים המשפיעה על הייצור החקלאי שלהם. השבוע התקיימה ועידת ישראל לחקלאות, ולחקלאים יש מה לומר על כך.
רם חכמון
מצב החקלאות בארץ אינו כפי שהיה בעבר. בעוד בעבר הייתה גאווה להיות חקלאי בגלל הסיפור הציוני כיום המצב שונה. בוועידת החקלאות ה-8 שהתקיימה השבוע במלון קראון פלאזה בירושלים ועסקה בבעיות החקלאות, הועלו הבעיות הבוערות בתחומי הקרקע, המים ויוקר המחייה של החקלאים.
בין המשתתפים נכחו השרים יואב גלאנט, גלעד ארדן, יריב לוין ואורי אריאל, ראשי רשויות ומועצות, ח”כים, ראש לשכת המסחר בירושלים, בעלי תפקידים בכירים בממשלה, ראשי ארגונים חקלאיים וכמובן – חקלאים מכל רחבי הארץ, עם נציגות מכובדת של חקלאי הסביבה.
חילופי דברים נרשמו בוועידה בדיונים כיו״ר רשות המים, גיורא שחם אמר כי: ״אם תכננתם לגדל זן חדש של עגבנייה או בשטח חדש אז אל תעשו את זה כי אין מים. עצרו את הנטיעות ואת השתילות החדשות כי אין מים. אנחנו צריכים לנצל את השנה הזאת ונתגבר את ההתפלה שתביא מים לתגבר לנחלים ולירדן. אני אקים מאגרי חירום מהגליל העליון ועד הערבה. הבעיות הן גדולות ומורכבות אבל אני הולך לחצוב מים״.
מזכ״ל התאחדות חקלאי ישראל, אבשלום (אבו) וילן השיב כי ״רשות המים קיבלה את ההמלצה ההזויה של משרד האוצר ומי שנפגע מכך הם החקלאים״. ח״כ איתן ברושי הוסיף: ״זה חלק מכישלון הממשלה שלנו. אנחנו עומדים בפני משבר גדול״.
”החקלאות לא מקבלת מספיק מהמדינה”
משה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), חקלאי בנגב המערבי נותן לנו תמונת מצב: ”כל ארבעת השנים האחרונות היינו ואנו עדיין בבצורת מתמשכת, שלא היה אפשר להתכונן אליה, והבצורת משפיעה עלינו מאוד. אנחנו נמצאים בתקופה שבה החקלאים מרוויחים את כספם ותלויים בזכות הגשם שאמור היה לרדת ולא ירד. לצערי המחסור בגשם משמעותי וגורם לעליית המחירים של התוצרים שלנו, יש סוגי גידולים שתלויים בעיקר בגשם עד ימינו”.
חיים אלוש יו”ר הוועידה החקלאית ומי שהקים את ‘משוב’, העוסקת בארגון של תערוכות וכנסים של חקלאות וגינון ומוציאים לאור את המגזין לחקלאות, התראיין לעיתון ‘המגזין נטו’ על הוועידה ועל צרכי החקלאות.
”לפי דעתי החקלאות נמצאת במצב מאתגר. מצד אחד יש לזה עתיד טוב אבל המצב כיום לא אידיאלי, ויש לא מעט גורמים שאחראים למצב. הרווחיות של החקלאים לא במיטבה, חייבים לשנות את המגמה, אבל גם החקלאים צריכים להשתנות. הבעיה שלהם היא שבמשך שנים רבות הם התרגלו לראות את עצמם כיצרנים של תוצרת חקלאית אבל הם לא כמשווקים של התוצרת שלהם. הם הסקטור היחידי שאומר שהוא היצרן ולא משווק את המוצר שלו, אין לזה אח ורע בעולם העסקי. כל מי שמייצר-צריך לשווק, הם חייבים לעסוק במיתוג. החקלאים התרגלו שמגיעים אליהם חברות וקונות את המוצרים שלהם, היום זה לא קיים יותר”.
האם החקלאים מקבלים מהמדינה את הסיוע שהם צריכים?
לא בדיוק. למדינה יש חלק ניכר מבעיות החקלאות. המחסור במים הוביל את המדינה להכריז על קיצוץ של- %50 במכסות המים. ואז, גם לחקלאים שאינם תלויים רק בגשם ישנה בעיה. הם מתחילים להגביל את השימוש במים בהוראה ישירה של המדינה, ומי שלא יעמוד בכך יקבל קנסות. כל זה יוביל למצב שבו לא יהיה שווה לחקלאים לפתח את היבול שלהם”.
אלוש מרחיב את הבעיה אצל מקבלי ההחלטות: ”בצד של מקבלי ההחלטות ישנה בעיה רצינית. החבר’ה של נערי האוצר שכבר עשרות שנים מובילים אג’נדה מוטעית שאומרת ‘אנחנו חיים בעולם שבו יש תחרות חופשית ואנחנו לא צריכים להתערב בשוק, מי שטוב יישאר’, וזו טעות. כי אין באמת שוק חופשי במדינת ישראל ובעולם. אנו תלויים כיום במידה רבה בטורקיה שמייבאת לנו מים, ויש בכך בעיות רבות. גם בגלל הצד הפוליטי וגם בגלל שהעולם הולך למחסור במים. לטורקיה לא יהיה יותר מים להמשיך ולייבא לנו לאורך זמן. אוכלוסיית העולם גדלה במיליונים וצריכת המים מרובה מאוד וזה רק יתעצם בהמשך. אם אנחנו חפצי חיים אנחנו חייבים לשמור על החקלאות שלנו. זה לא כמו טקסטיל שבמובן מסוים הוא מותרות, זה מצרך הכי בסיסי שקיים עבור הדם, המזון שלו, ובזה המדינה עושה חיים קשים לחקלאים.
מה אפשר לעשות כי לשפר את המצב?
המדינה צריכה לתת מענקי פיתוח לחקלאים כמו שיש אצל חברות אחרות. כל מפעל עסקי אחר שהיה קם היה מקבל מענק מדיני, בעוד שבקיבוצים באזורים שלנו מקימים מפעלי חקלאות והם לא מקבלים תקציב וסיוע ממשלתי, מה שמעמיד אותם בסכנת סגירה. יש הפלייה ברורה בין התעשייה לחקלאות בארץ ובזה צריך לטפל”.
