Smiley face

מיזם ייחודי השם את האזרחים הוותיקים בני העדה האתיופית בכבוד הראוי להם. בתיעוד מרגש הפותח צוהר לעולם שלא רבים מכירים מגולל זוהר בלאי, מוביל המיזם, על התהליך וההצלחה

 

שם הכל התחיל

”לפני עשור התחלנו את העשייה שלנו בנתיבות. היינו כ-10 משפחות בגרעין תורני ‘יעדים’, כשהמטרה שלנו הייתה להיות חלק מהקהילה האתיופית וביחד איתה להוביל שינוי משמעותי בעדה.

רובנו למדנו בישיבת ההסדר בעיר והערך של החינוך בער בנו. כבר בתחילת הדרך קיבלנו סיוע משמוליק פרידמן בן שלום, מנהל הגרעין התורני בעיר, וביחד איתו, כשהגענו לכאן, ראש העירייה, יחיאל זוהר קיבל אותנו בזרועות פתוחות ונתן לנו את כל הצרכים שלנו על מנת לקדם את הפעילויות שלנו. עברנו לא מעט אתגרים עם הקהילה שלנו, לא היה פשוט כלל בתחילת הדרך, אבל תודה לאל בנתיבות יש קהילה מדהימה ואנשים מוכשרים מאוד שעזרו לנו.

את הצעדים הראשונים עשינו במספר מיזמים: ‘אח בוגר’ לנוער, פרויקט השחר בשיתוף בנ”ע להעצמת הנוער בקהילה האתיופית, תכנית-בית מדרש ועוד.

בהמשך חברנו לארגון רשת ‘הנני’ שעובדת באופן רשתי על הצרכים האמיתיים של הקהילה האתיופית תוך למידה מעמיקה ונתינת כלים פרקטיים”.

הנני

”אנו ארגון הפועל על ידי שלושה ערכים מרכזים: משענת קהילתית, היררכיה משפחתית, זהות ושורשים. הביצוע של הערכים הנ”ל באה לידי ביטוי על ידי תכניות בכל הארץ, והם: חקלאות – למבוגרים ונוער ומרחב להורים וילדים. ספינת הדגל שלנו היא חקלאות למבוגרים שהם עיקר הבשורה”.

מבוגרים ושבר דמות ההורים בעדה

”יש פער עצום בתפקידם של המבוגרים בין אתיופיה לעלייתם ארצה. קצת רקע: המבוגר/ת בקהילה האתיופית חיו במעמד מאוד מכובד באתיופיה. האב-באתיופיה שימש כמרכז המשפחה הגרעינית וייצג אותה בפני המשפחה המורחבת בעדה. בנוסף לכך, הוא היה אחראי על פרנסת וחינוך הילדים יחד עם האם, הוא הציב אמות מידה להתנהגות במשפחה.

יתרה מכך, הוא נתפס כבעל ידע נרחב, כמקור לערכים, למורשת התרבותית ולמיומנויות מקצועיות, כגון במרעה ועבודות חקלאיות, והודות לכך הוא הכשיר את בניו להשתלבות בקהילה.

לעומתו, האם ניהלה את משק הבית והופקדה על מלאכות פיזיות קשות ושונות ברחבת הבית, ולעיתים סייעה לאב בעבודותיו בשדה או עסקה בקליעת קש, קדרות ורקמה כדי להשלים את ההכנסה של פרנסת הבית.

האם הייתה אחראית גם על גידול הילדים והכשירה את בנותיה בעבודות הבית השונות, לקראת תפקידיהן המגדריים בעתיד. מיקומה בהיררכיה המשפחתית היה נמוך יותר מזה של הגבר, אך הבית היה ממלכתה ובאחריותה הבלעדית.

כל זה היה באתיופיה, וכאמור, זה לא המצב בארץ. אז מה עושים?

העבודה שלנו היא להחיות את ההיררכיה הטבעית, אך בהתאמה נכונה למציאות ימינו. הבנת הסמכויות נותנת עוגן לתא המשפחתי שלכל אחד יש מקום מכובד ומוערך בחיק המשפחתי. עקב קשיים בעלייה וירידת הסמכות של האם והאב, חלה התדרדרות והמעמד נפגע.

החשיבה שלנו הייתה להחזיר את עבודת האדמה שהם כל כך מכירים ומתוך כך לדלות מהם את אוצרות החכמה ולתת להם את האפשרות ללמד אותנו מה שהעולם הטכנולוגי לא מסוגל.

עם ההגעה שלי לשטח ב-10 בבוקר ב-4 שנים האחרונות, את המחזה הזה לעולם לא אשכח. לראות את האושר שלהם בעיניים ואת הברכות שהם מרעיפים עליך, זה שווה את הכל.

יש כל כך הרבה מה ללמוד מהם. צניעות, פשטות ושמחה אמיתית. בעידן שכולו מלאכותי וצריך לקרוא בספר כל דבר, יש אנשים שחיים כך ממש, והם נמצאים איתנו כאן. הסיפורים והמשלים שבפיהם מלאי חכמה, והצחוק שהם מעלים בך יוצרים מציאות אחרת, שכמעט ולא קיימת עוד”.

חקלאות סראצי’ן

”המשמעות של המילה היא עבודה ושורשים. אנחנו עובדים באדמה וזוכרים מאיפה הגענו ומה השורשים שלנו. התכנית מתקיימת פעמיים בשבוע, 37 קשישים שעובדים בשטח בני 60-90.

אנו מגדלים גידולים מסורתיים: פלפלים חריפים, גומן (חסה אתיופית), דובה (דלעת), תירס ותבלינים בייתים, ואנו לומדים מהם איך הם שתלו באתיופיה ובאיזה טכניקות הם השתמשו בעבר.

לאחר שהכל צמח ומניב ירקות מגיע הקטיף, ואותו לוקחים לקייס, המנהיג הרוחני של קהילה. הקייס מברך על התוצרים החקלאיים ולאחר מכן מחלקים אותם לשאר המשפחה, חברים ושכנים.

וזה עושה פלאים כאשר הם חוזרים הביתה. אחד מהמבוגרים שנמצא בתכנית, אמר לאחרונה שהוא חוזר הביתה אחרי עבודה קשה ומספקת, האוכל של אישתי הרבה יותר טעים ומוערך מכיוון שהם הצמיחו את התוצרים. אם עד כה היה חוסר תעסוקה ולחוסר מעש, כיום המציאות שונה.

ויתרה מכך, הם מרגישים כבוד ושמחה בתא המשפחתי שיודעים שאבא ואימא עסוקים וזה עושה להם טוב. גם מבחינה בריאותית זה משפיע, ובכמה מקומות ברשת המבוגרים הפסיקו ליטול כדורים, ותרופות עקב שיפור במצבם.

לאור ההצלחה, אנו צופים פני עתיד. בקרוב הפרויקט יהפוך למרכז מבקרים ונגדיל את השטח העבודה, ובכך, יהיה מקום לקבוצות נוספות להגיע, להכיר וללמוד על תרבות יהודי אתיופיה”.

 

אלה יבואו על הברכה

”בתכנית הנפלאה הזאת אני רוצה להודות למשתתפים המיוחדים שאחראים להצלחה. לראש העירייה, מר יחיאל זוהר על הסיוע הרב לאורך כל השנים והתמיכה בנו להוביל את התכנית. לחבר העירייה, צ’לצאו וונדמגאי שתמך בנו רבות ללא פשרות ונתינה מעל ומעבר וידע לכוון בכל עת ועשה הכל על מנת שדברים יצאו לפועל. לאדיסו קסה מנהל המרכז הרוחני שבעזרת עיריית נתיבות התמיכה בנו בהתמדה ובנחישות גורמת לקידום המטרות הנעלות של הקהילה. לשותפות ביחד שליוו אותנו במשך שנים בתכנית באופן מלא וממשיכה ללוות בייעוץ בהבאת קבוצות. לאגף הרווחה ומרכז יום לקשיש שתרומו בסיוע שיפוץ המקום והנגשתו לקשישים”.

זהר בלאי (35),
נשוי +3 ילדים
מתגורר בנתיבות 10 שנים
מסיים תואר בחינוך, ומטפל קליני בשיטת N.L.P
למד בעבר בישיבת ההסדר ירוחם
כיום, מנהל יישובי רשת ‘הנני’ נתיבות.
Smiley face

השאר תגובה