Smiley face

בצעד אחר צעד, הגיע ד”ר מוטי גיגי מילד שנולד וגדל בשדרות לתפקיד ראש החוג לתקשורת במכללת ספיר. שיחה על דימוי המכללה כשמאלנית, הדחקת השיח המזרחי ועל השינוי שמכללת ספיר עוברת לאחרונה

הוא נולד בשדרות, והתגורר כל חייו בדרום. בן להורים שנולדו במרוקו כבש את הפסגה בצעד אחר צעד. למען הגילוי הנאות, ד”ר מוטי גיגי (44) היה מרצה שלי לתקשורת במכללת ספיר. לשבחו יאמר, כי מעבר למידע הרב שרכשתי ממנו, היה בו משהו אחר ממרצים רבים שהכרתי, הוא היה פשוט אחר. האנושיות והפשטות שליוו את דמותו שבו אותי כסטודנט.

בימים האחרונים חזרתי לפגוש אותו, אך הפעם היה זה בעקבות המינוי החשוב אותו קיבל לאחרונה, כראש החוג לתקשורת במכללת ספיר. בשיחה שקיימנו, מדבר גיגי על הדימוי של מכללת ספיר, על תפקיד המרצה כאיש חינוך, וכמובן, על הסיפור המזרחי שעולה פעם אחר פעם בשיחה איתו.

אבל עוד לפני כן, אני רוצה להחזיר אותו לרגע שבו התבשר כי הוא יהיה ראש מחלקת תקשורת במכללת ספיר.

בוא נחזור לרגע קבלת ההודעה שבה התבשרת כי תהיה ראש החוג לתקשורת. ספר לי על הרגע הזה.

”זה היה סיפור מעניין. היה כנס שהתקיים בניו-יורק לכל הנשיאים של המכללות והאוניברסיטאות מהארץ. עמרי ידלין, נשיא המכללה ביקש להיפגש איתי. ישבנו בבית קפה מקומי ושם הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אהיה ראש המחלקה הבא”.

איך הייתה התגובה שלך להצעתו?

”דבר כזה תמיד מרגש אבל אתה מבין גם את כובד האחריות. מוסד אקדמי לשיטתי לא רק מנחיל ידע, הוא גם מהווה כמוסד חינוכי. אני רואה את עצמי כאיש חינוך בהרבה מובנים ואני מבין שיש לי אחריות על כ-500 סטודנטים במחלקה לתקשורת, וצוות שנוגע בהם ומנחיל בהם ידע וחינוך ומייצר בהם תפיסת עולם מחודשת. זה משהו שאני מרגיש כלפיו אחריות”.

דיברת על כך שמוסד אקדמי הוא לא רק הנחלת ידע, אלא הוא מוסד חינוכי. מה התפיסה החינוכית אותה תרצה להנחיל לסטודנטים כראש חוג לתקשורת?

”הדבר החשוב ביותר הוא ליצור אצל הסטודנטים את הספקנות. לדעתי אנו מאבדים את אחד הדברים העיקריים ביהדות, הטלת הספק. היהדות מלאה בכך, בדיונים וויכוחים בין חכמי ישראל ואי קבלת דברי האחר כאקסיומה שאיננה ניתנת לדיון, זהו אחד הדברים הכי מרתקים שיש ביהדות לדעתי. יש דיאלקטיקה. ופתאום במציאות שלנו ישנם מצבים בהם האדם בכלל והתלמיד בפרט הולך עיוור אחר המידע שהוא מקבל ללא הדבר הטבעי שאמור להיות טמון בו, הטלת הספק. כמישהו שגדל תקופה מסוימת בעולם החרדי ובעולם הדתי, והיום אני מגדיר עצמי כמסורתי, זהו חלק מהדי. אן. איי שלנו ואסור לנו לשכוח זאת כמחנכים.

כמובן שזה עניין של בשלות. אני סבור כי בשלבים הראשונים של הילד על המחנך למלא את עולמו בתוכן ברור יותר וכשיתבגר להנחיל בו את הספקות במה שלמד. אולי הוא יתמוך במה שלמד בילדותו ואולי יכפור בה. ילד צריך עולם ברור אך אדם מבוגר חייב לחיות בתודעת מורכבות. ולכן, להגיד משפטים כמו קבוצה זאת בחברה היא רעה או טובה היא אמירה לא נכונה, יש מורכבות ועל הסטודנט מוטלת החובה להבין זאת ולחיות בתודעה כזאת”.

 

העדר היסטוריה מזרחית ותפקיד התקשורת בעת הזאת

אחד הדברים המוכרים באישיותו הוא הסיפור המזרחי. לא פעם, בהרצאותיו הוא עוסק בהדחקת ההיסטוריה של בני עדות המזרח מהחומר הנלמד במוסדות החינוך בארץ, זהו אחד הנושאים הנוכחים בזהותו. כצפוי, גם בשיחה זו, הנושא המזרחי עולה בראיון.

”יש הרבה דברים שחסרים במוסדות החינוך. אם ניקח את ההיסטוריה המודחקת של קהילות רבות בישראל, אנו נבין כי אנו חיים באבסורד. צריך ללמד היסטוריות שלא דוברו עד כה.

כל בוקר אני מקבל את החכם היומי, פרויקט שמטרתו להכיר לציבור את רבניה ומנהיגיה של הקהילות המזרחיות בעבר, ואתה מבין כמה שנות היסטוריה לא סופרו ונדחקו במערכת החינוך, זה הזוי. תסתכל איזה עולם שלם קרה סביבנו במאות שנות היסטוריה מזרחית ואנחנו לא יודעים עליה כלום, מערכת החינוך לא לימדה אותנו על כך”.

כמזרחי, איך הייתה ההשתלבות שלך בתוך המערכת כמרצה?

”טובה מאוד. אני יכול לומר שיש כאן מהפכה. שים לב למינויים החדשים של ראשי המחלקות בספיר שנעשו לאחרונה: סמי שלום שטרית, יופי תירוש, אריק טאיב, שרון חג’ג’. מה המכנה המשותף לכולם? כולם מזרחיים. אין לזה אח ורע בעולם האקדמי. אין ספק שקורה כאן מהפך.

אין ספק שהיה כאן בעבר מציאות אחרת, ואני מכיר את הנתונים על כך. אבל יש כאן תהליך הולך וגדל שבו מזרחים תופסים עמדות מפתח ומביאים תפיסות עולם אחרות וזה תהליך חשוב מאוד. גדלתי כאן כי בספיר, כי תמיד חשבתי שזה מקום שפתוח לשינוי והנה ההוכחה לכך”.

ובכל זאת, למה דווקא תקשורת? מדוע התחום הזה כל כך חשוב שבחרת להתעסק בו?

”מבחינתי אני רואה את עולם התקשורת כעולם שהוא במובן מסוים מחליף את תפקיד המשפחה לטוב ולרע. אם בעבר הידע היה עובר מאב לבנו, כיום רוב הידע העובר לילד הוא מהתקשורת. התקשורת שהיא מתווכחת העל, על כל סוגיה. ולכן, בהיבט החינוכי אני רוצה ללמד את הסטודנט להסתכל אל מאחורי הקלעים כדי להבין מה האינטרסים של אותם גופים שמוסרים לנו מידע, כך נוכל לפרק את מושג התקשורת ולהבין טוב יותר את מהותו ונדע להשתמש בו בדרך נכונה. אני נוהג להגיד לתלמידים ‘תלמדו להרכיב משקפיים, ולא משנה איזה משקפיים להרכיב’. כך תפיסת העולם שלכם תהיה רחבה יותר ותבחנו עמדות בצורה הרבה יותר מושכלת”.

פרופסור הוא נציגו של האל (האומנם?)

כמי שגדל בשדרות, והוריו ביקשו ממנו ללמוד מקצוע, מסלול חייו היה אמור להיות שונה לחלוטין. כשנשמעה הבשורה על המינוי שלו, אנשים רבים בעיר פרגנו לו מאוד. ”בתוך המקום הזה אני מרגיש המון פרגון משדרות. בעמוד הפייסבוק שלי קיבלתי מאות הודעות מאנשים ששנים לא פגשתי כשהם מפרגנים מאוד. אין ספק שאני לא יכול להיות מוטי גיגי הפרטי גם אם אני רוצה. ולמקום הזה הייתה השפעה רבה על האישיות שלי. גדלתי כאן והגעתי להישגים בזכות המקום הזה” אומר גיגי.

איך התחושה לגדול בשדרות והיום להיות ראש מסלול תקשורת במכללת ספיר?

”לא האמנתי שאני אהיה ראש חוג, אבל יש לכך השפעה ישירה לסביבה בה גדלתי. אנשים מייצרים את התודעה של עצמם לפי מה שהם חשופים אליו. אם אתה גדל במשפחה וגר בסמיכות לאנשים עם השכלה אקדמית זה ייראה לך טבעי שזהו המסלול חיים שאתה תעבור. אצלי זה לא היה כך, לא גדלתי בסביבה שבה היו אנשים בעלי תואר ממוסד אקדמי. אני זוכר שכשהגעתי ללמוד בספיר את התואר ראשון שלי, פגשתי לראשונה פרופסור שלימד אותנו. מבחינתי, הרגשתי שהוא נציגו של האל, האדם החכם ביותר, לא פגשתי קודם לכן פרופסור”.

והיום אתה גם סבור כך?

”התפקחתי מאוד מאז”.

במה לדעתך האופי שלך שונה יותר בזכות שדרות הרקע השדרותי שלך?

”התודעה היא אחרת. האחריות שלי היא שאני לא מגיע רק להרצות בפני הסטודנטים, אני רוצה שאנשים יזדהו איתי ויראו בי כבן עיירת פיתוח ומצפון אפריקה ולא מישהו שונה או זר מהם, אני אחד מתוכם, אחד מהסביבה שלהם. פעם אמר לי סטודנט ‘לפעמים אתה אומר דברים שאני לא מסכים איתם אבל אני מרגיש שאתה מדבר איתי בגובה עיניים’ וזה ממש שימח אותי”.

שמאל, (ימין?) שמאל

מכללת ספיר על מרציה נתפסת כבעלת תפיסות עולם שמאלניות ביחס לתפיסה הפוליטית הארצית, והחוג לתקשורת מקבל מקום של כבוד בדימוי הזה. חלק מהאירועים שיצרו את הדימוי הזה קרו במסגרת מייצגים פרובוקטיביים שהוצגו במכללה. גיגי לא מתלהב ממייצגים מסוג זה. וזוהי הזדמנות טובה לשוחח איתו על הדימוי של המכללה בזיהוי הפוליטי שלה.

וביחס למיקום של המכללה באזור פריפריאלי-מזרחי ימני, קצת מוזר שהדימוי של המכללה הוא שמאל רדיקלי. אתה מסכים לכך?

”קודם כל, אני חושב שזה הדימוי הקיים ושיש צורך לתקן אותו. אני מסכים איתך על כך שזה הדימוי שיש על המכללה, כך ספיר נתפסת, עם זה אי אפשר להתווכח.

בתוך הדימוי זה אני רוצה לכפור במובן מסוים בדיכוטומיות שיש בתפיסה של שמאל וימין בארץ. בקורסים שאני מלמד אני מראה על מציאות מורכבת יותר של המושגים הללו”.

ובכל זאת, המכללה היא שמאלנית. המרצים לא מסתירים זאת. זה לא רק הדימוי, יש רבים וטובים שיגידו שזו המציאות.

”בסופו של דבר גם אם רואים את ספיר כמקום שמאלני זה המקום הכי מגוון שאני מכיר. במוסדות אקדמיים אחרים לא תמצא את הגיוון שיש כאן. כל חלקי האזרחים לומד כאן. יש תסיסה אבל זה עובד, ויש נכונות של המרצים להכיל את המגזרים השונים של החברה בישראל. כמרצה ובטח כראש מחלקה אני רוצה כאן את כל הגוונים של האוכלוסייה שיכירו את התפיסות הרבות שקיימות ואת תפיסות העולם השונות מהם. אין לי בעיה ואני אשמח שירבו מחלוקות ודעות, ולא יסכימו איתי או עם מרצה אחר, כשמציגים הוכחות לטענותיהם. כשכל אחד מאיתנו ילך עם מחשבה זה החלק הכי מעניין בעבודה שלי כמרצה”.

אוקיי. אני שואל אותך שאלה דיכוטומית: מה אתה? שמאלני או ימני? בלי מורכבות בבקשה.  

”אני לא שמאל ולא ימין. זה בדיוק מה שאני מנסה לומר לך, זה הרבה יותר מורכב מכך. אתה יכול להגיד שאני ימני בנושאים מסוימים ובדברים אחרים לומר שאני שמאל רדיקל. מה זה הימין והשמאל במדינה? אם אני חברתי זה אומר שאני שמלאני? אז בנושא הזה כן, אני נמצא בצד שמאל של המפה הפוליטית ובנושאים אחרים אני נמצא בצד הימני של המפה הפוליטית.

לדעתי יש שיח שהוא יותר חשוב מהחלוקה של ימין-שמאל. אותי לא מעניין אם אדם זה או אחר הוא שמאל או ימין, אני רואה את בני האדם כבני אדם שתכליתם הוא ‘סור מרע ועשה טוב’, על האדם לחפש לעשות טוב לסביבה שלו. וממילא אני פחות מתחבר לשיח של שמאל-ימין, ובטח שלא על הניסיונות של המפלגות לייצר מצעים שיבססו את עמדתם כימניים או שמאלניים, מצעים יש במיטה. אם יש עוול צריך לזעוק ולא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אתה מגדיר את עצמך.

וכאן על אחד וכמה וכמה בהיבט המוסרי-אוניברסלי והיהודי. ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו את זה. היינו בצרה כשיצאנו לגלות, התגברנו והתרוממנו והקמנו מדינה, אך היום לצערי יש רגרסיה. ואני מודאג מהמצב שלנו”.

כמישהו שלמד ועוד לומד כאן, אני יכול להגיד שלא פעם היו לי חוויות לא נעימות עם חלק ניכר מהמרצים. היו מצוינים, אך היו גם כאלו שהחלק האנושי בהם היה לוקה בחסר. לצערי, אם אני הייתי היחידי הסבור כך, לא הייתי שואל על כך. מה יש לך לומר על טענה זו?

”עצוב לי לשמוע ואני מרגיש ומכיר המון מרצים שבאים ברוח אחרת מזו שהצגת בשאלתך. זה בטח לא צריך לקרות. מוסד אקדמי הוא מוסד שאמור לפתוח את המחשבה ולהביא מורכבות. אני רוצה חוויה נעימה, ואני סבור שהמרצים כאן נותנים את הנשמה ואני לא מכיר מרצה שמלמד אצלנו שאין לו כמה תלמידים שהוא נמצא איתם בקשר גם שנים רבות לאחר שהם סיימו את התואר”.

אלו רפורמות אתה מתכנן לעשות בתפקידך החדש?

”אני רוצה לפתוח תואר שני בתקשורת. אני רוצה להקים מעבדה החברתית שבה סטודנטים ועסקים קטנים בסביבה יחברו יחדיו. הסטודנטים יתנו להם מעטפת תקשורתית לעסק, זה טוב לסטודנטים מבחינת תיק עבודות, וטוב לעסקים. כמובן שיהיו מרצים שילוו את הפרויקט. יש לי חלום לפתוח התמחות בערבית לתקשורת. יש רדיו ועיתון? שיהיה גם בערבית. היא שפה חשובה שמדברים כאן וצריך להכיר בה. הייתי שמח לעשות חילופי סטודנטים עם מדינות ערביות. אני רוצה סטודנטים יהודים שיתמחו בתקשורת ערבית”.

איפה נראה אותך עוד ארבע שנים בסיום הקדנציה?

”אין לי מושג מה יהיה התפקיד, אבל אני מאמין שאהיה במקום שבו אוכל לעשות דברים משמעותיים שעושים טוב לאנשים ברמה החינוכית”.

מסר שחשוב לך להעביר?

”זאב צחור ממקימיה של המכללה אמר כי בספיר עושים הנחות בכניסה ולא ביציאה. לא אכפת לי אם חסר לסטודנט משהו בבגרות, או אם הממוצע שלו נמוך, התנאים לא קשים אבל אנחנו נותנים איכות של אוניברסיטה בשביל להכיל את החוקרים הטובים ביותר לתקשורת. זה חשוב ללמוד תקשורת גם אם אתה לא עוסק בה. הכל קורה היום דרך התקשורת. ובקיצור, בואו ללמוד תקשורת בספיר”.

Smiley face

השאר תגובה