Smiley face

ראש מנהל החינוך בנתיבות מסביר את השאלה החשובה, ומה אומר החוק בנושא? 

כתבה שנייה בסדרה

בשבוע שעבר התחלנו את סדרת הכתבות בנושא החינוך העירוני בנתיבות. בכתבה בשבוע שעבר, ניתנה תמונת מצב, ונתונים על מערכת החינוך הפורמלי בדגש על אחוזי הבגרויות בעיר, בו פורטו הסיבות לנתונים אלו.

בכתבה זו נעסוק בשאלה המרכזית שמעסיקה רבות את הורי התלמידים בעיר: מדוע מחייבים את ילדינו ללמוד במוסדות החינוך בתוך העיר?

לצורך כך, נפגשנו עם ראש מנהל החינוך, אבי אלישע לשמוע ממנו את הסיבה לכך ובדקנו את החוק בנושא זה.

אבי, אני מתלווה אליכם תקופה ארוכה, ועדיין לא מצליח להבין משהו: למה נצרך לחייב אנשים ללמוד בעיר? האם לדעתך זה הכרחי?

”תלמיד שגר בעיר ולומד בעיר משקף את החוסן היישובי. מצד התפיסה החינוכית אני סבור כי אף אחד לא רוצה שמישהו אחר יגדל לו את הילדים. כאיש חינוך, אם אני שולח את הילד שלי ללמוד במקום אחר המסר שהילד מקבל זה שהעיר שבה הוא מתגורר חלשה. לילד כזה יהיה הרבה יותר קשה להסתדר מהבחינה החברתית בעיר, ולכן אני סבור כי דבר זה פסול. בנוסף, מצב זה יוביל למציאות שבה רק מי שיכול ילמד בחוץ.

כל זה ברמה החינוכית, אך ישנו גם תוקף מבחינת החוק. החוק אומר שהילד צריך ללמוד במקום מגוריו, והסיבה לכך פשוטה, התמהיל החברתי של היישוב נבנה מהתושבים וממוסדת הלימוד. המצב כיום הוא מעוות כי אלו שלומדים בחוץ, יוצרים מציאות של כיתות עמוסות באותם בתי הספר, וזה מוביל את אותו בית הספר לבקש אישורים לעוד ועוד כיתות, למרות שהתקציב ניתן לפי כמות התושבים ביישוב. יש לנו מערכת חינוך טובה ואיכותית. יש כאן מגוון פעילויות שאין במוסדות אחרים.

ישנם עתירות מנהליות של העירייה כלפי משרד החינוך שלא אוכף את החוק. ומי שעשה זאת (מנהלי בתי הספר מחוץ לעיר, ר”ח) ננזף. פרט לילדים עם צרכים מיוחדים שלהם ניתן אישור מיוחד ואנחנו משלמים על כך”.

לא פעם נושא הרישום למוסדות החינוך בעיר גורם לבעיות בגלל טענת ”אין מקום”, הדבר נפוץ יותר בגני הילדים. אני שואל את אלישע מה הסיבה לכך.

”בנתיבות אין אזורי רישום בעיר בשונה ממקומות אחרים בארץ. אנו מאפשרים לכל הורה לרשום את ילדיו לכל בית ספר שהוא רוצה ברחבי העיר. משרד החינוך מעודד זאת, וכאן אנו נותנים חופש מוחלט להורים לבחור באיזה מוסד לימודים הם רוצים שילדיהם ילמד. לצערי, יש מעט תלונות על הרישום לגנים, אך זה נובע מחוסר מקום בגנים מסוימים. אך גם מציאות זו הולכת ופוחתת. הסיבה לכך פשוטה, יש יותר ויותר מוסדות חינוך טובים ולכן מספר המערערים מתמעט עם השנים, הנתונים מראים זאת בבירור. לפני שנתיים היו 250 מערערים והשנה היו 105 בלבד”.

הכיוון שאליו הולכת מערכת החינוך בנתיבות לשיטת אלישע היא לכיוון של שיפור תמידי. ”המדיניות שמוביל ראש העירייה היא השקעה בחינוך בצורה בלתי רגילה. אני יכול להעיד על זה שהעובדה שיותר ויותר תקציבים מופנים לחינוך זהו מהלך שראש העיר מוביל, וזאת הסיבה לעובדה שאני פה. הוא בא וטען שככל שנשקיע בגיל הצעיר יותר בילד נוכל לקטוף את הפירות בגיל מאוחר יותר. לכן, כתפיסה, הוא הגדיל את ההשקעה בעיקר בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים, לגנים נוספו חצי מיליון ₪ לתקציב הרגיל, ולבתי הספר היסודיים התווספו 700,000 ₪”.

 

מה אומר החוק בנושא רישום תלמידים בבתי הספר מחוץ לעיר מגוריהם?

נושא רישום תלמידים לבתי הספר מניח ביסודו את רישומם ושיוכם של תלמידים לבתי ספר המצויים בתחומי הרשות המקומית בה הם מתגוררים. הסיבה הראשונית לכך, כפי שאמר אבי אלישע, הינה בהיבט של האינטגרציה (מיזוג חינוכי בין התלמידים בני קבוצות חברתיות שונות) העומד כערך מרכזי במערכת החינוך.

נושא זה כאמור, מעוגן בחוק, כשהסיבה לכך היא לקיים ולפתח בית ספר ברמה נאותה באותו אזור ולמנוע ‘בריחת’ תלמידים ממקום למקום.

 

נוכח עמדת מוצא זו, ההתייחסות הקבועה בחוק, בתקנות ובחוזרי מנכ”ל משרד החינוך לעניין העברת רישומו של תלמיד לתחומי רשות חינוך מקומית אחרת ממקום מגוריו הינה כאל חריג לכלל, מה שדורש הנמקה והצדקה ראויה ופרטניים לכל תלמיד שייבחן לגופו והיא תינתן רק כאשר אין מוסד מתאים ברשות השולחת.

בהקשר זה ייאמר כי המשמעות של “מוסד מתאים” היא מוסד ממלכתי או ממלכתי דתי. בג”ץ עסק בעתירות מסוג זה פעמים רבות, נביא רק ציטוט אחד מהם:

 

“החוק התקנות והפסיקה מתווים מרקם רעיוני אך גם מעשי למדיניות הרצויה בסוגיה הנדונה – דבקות בעקרון האינטגרציה ורישום התלמידים בבתי הספר שבתחום האזורים שנקבעו מחד גיסא, וגמישות מסוימת המאפשרת סטייה מעקרון זה במקרים מסוימים בהתחשב בנסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות חריגות מאידך גיסא. חריגים אלה מטבעם שהם על בסיס אינדיבידואלי, ולא על פי כללים נוקשים, אולם קווים כלליים מנחים מצאנו בפסיקה וברוחם אבחון העתירה”.

 

 

על מי חלה האחריות לרישום הילדים?

כפי שציינו בפתח הדברים, מנהלי המחוז במשרד החינוך הם הגורמים האחראיים והממונים הישירים על יישום הוראות החוק, התקנות והחוזרים בעניין רישום והעברות של תלמידים. בנוסף, המנהלים והמחוז שבאחריותם אחראים על בדיקה, פיקוח ואכיפת הדרישות והוראות הדין הנוגעות לרישום ולהעברה של תלמידים במחוז.

אך האם הם עושים זאת? לרוב, המנהלים הם לא עושים מספיק על מנת למנוע את פריצת אזור הרישום ויש לכך סיבות שונות ואינטרסים שלא כאן המקום לפרטן.

מציאות זו, מובילה להתנהלות פסולה ובלתי חוקית זו מצד הורי התלמידים שבחרו להתעלם מהוראות החוקיות והנהלים לעניין רישום והעברות, ומצד מנהלי אגף החינוך ומנהלי המוסדות השונים שעושים ככל העולה על רוחם.

מדוע ישנה פירצה בנושא זה? הדבר נובע מתוך הבנה שמנהלי המחוז לא יאכפו עליהם את הדין ובכך התנהלות בלתי חוקית בה בעת, שדווקא משרד החינוך הוא שצריך לעמוד בראש המתנגדים להתנהלות שכזו הן מצד ההורים והן מצד המנהלים של אותן מוסדות ובדרך זו להעביר מסר כי אל להם לפעול עפ”י ריאות עיניהם תוך התעלמות מכל הוראות הדין, לרבות הצורך בהגשת בקשת העברה במועד שנקבע. בחינת בקשות באופן ענייני ורק מהטעמים שנקבעו בתקנות קבלת אישור הרשות השולחת ועוד.

 

סיכום

לא פעם נושא זה של רישום ילדים במוסדות החינוך העירוניים עולה לדיון על כל במה אפשרית בעיר. חשוב לשים את הדיון בקונטקסט הנכון של דיון אידיאולוגי העוסק בשאלה מה טוב יותר עבור חינוך ילדנו. הדעות, השיטות והראיות ניתנות לכל כיוון, וכל הורה מחזיק בתפיסה מסוימת שבה הוא סבור כי היא נכונה.

מטרת כתבה זו יוצאת מתוך נקודת המוצא של החוק. אין זה אומר כי החוק צריך לבטל את הדיון החשוב, אך חשוב קודם להבין את מהות החוק ועל בסיס זה להמשיך את הדיון.

 

בשבוע הבא, נעסוק במערכת החינוך הבלתי פורמלי, והיא תהיה הכתבה האחרונה בנושא זה.

 

 

 

 

Smiley face

השאר תגובה