סיפורו של חיים תורג’מן מיושיביה מעורר ההשראה נחשף בפנינו היום. סיפורו של אדם שלא התייאש והחליט להצליח למרות הקשיים שהציבו לו החיים
חיים תורג’מן מוכר לנו מהחנות פיק צ’אק, אך לא רבים מכירים את הסיפור שלו. כשאני שואל אותו בן כמה הוא הוא משיב בלי להסס ”בן 24, ככה אני מרגיש”. חיים נולד וגר ביושיביה. הוא נשוי באושר ויש לו אישה מדהימה ושישה ילדים.
שש שנים היה חיים די-ג’יי, היו לו המון אירועים מידי ערב. מי שהכיר אותו ידע שכל אירוע היה בשבילו משהו גדול ומיוחד, חיים אהב את מה שהוא עושה, ובעיקר לשמח אנשים. הוא היה בטוח שיעסוק בזה עוד המון שנים. הוא יושב מולי, ונראה שאינו חפץ לספר את שאירע לו.
ואז זה קרה.
הכל החל כשהופיע כדי-ג’יי בחתונה בדימונה. באמצע האירוע הוא לא חש בטוב, כאילו הגוף החל לבגוד בו. היה לו נתק בין מה שהמוח אומר לבין הביצוע של הגוף. למזלו, באותו ערב היו עוד אירועים באולמות האחרים באותו המבנה. הוא קרא לדי-ג’יי מהאירוע המקביל וביקש שיעזור לו. הוא עלה לבמה והמשיך לתקלט כשחיים יושב לידו ומנחה את הערב.
מכאן המצב רק התדרדר, בסוף הערב כבר פינו אותו לבית חולים ואט אט הגיע למצב שהוא הפך לצמח. הרפואה לא הצליחה לעלות על הבעיה שיש לו, ועד היום אין הגדרה רפואית למצב שלו, מה שמכונה ‘נכות כללית’. חיים עברת את טובי הרופאים מהארץ ומחוצה לה ששללו כל אופציה רפואית. ”הרב יורם אברג’יל אמר לי שאף אחד לא יידע מה יש לי והוא צדק. באמת שום רופא לא יודע להגיד מה יש לי עד היום”, נזכר חיים.
ומה קרה מאז?
”תשמע, ישבתי 6 שנים בבית אבל השנתיים הראשונות היו הקשות ביותר. שנתיים לקח לי להבין ולהפנים שזה המצב החדש שלי. זה היה להפוך ממצב שאני יכול לעשות כל דבר למצב שבו אני מושבת ויושב על כיסא גלגלים. היה לי אטקסיה, רעידות לא רציונאליות ולא מבוקרות, ללא שליטה. לא יכולתי לעשות שום דבר בכוחות עצמי, לא לאכול ולא לשתות. למזלי אשתי עזרה לי ולא עזבה אותי, היא הכל בחיים שלי. איני נוטל תרופות או טיפולים, למעט העובדה שיש לי מגבלות מסוימות שאיתם השלמתי”.
מה עשית בבית בכל התקופה הזאת?
”היה לי המון זמן לחשוב, ולאחר השנתיים הראשונות הבנתי שאני צריך לבחור- או לבכות או לשמוח, בחרתי בשמחה. התחלתי ללמוד דברים שקשורים למחשבים, למזלנו בדור הזה יש אפשרות ללמוד דרך המחשב הרבה דברים, ומיד מצאתי את עצמי שם. התחלתי בתיקונים של מחשבים ובהמשך למדתי גרפיקה ועריכת סרטים מחבר יקר שהיה צמוד אליי ועזר לי הרבה. תוך כדי עשיתי גם קליפים לגנים ובתי ספר וראיתי שיש ביקוש לזה ולי היה מה להציע בתחום. הבעיה החלה כשהבית שלנו התמלא במחשבים והפך למחסן, אשתי אמרה לי עד כאן, ‘או שמקימים עסק או שאתה זורק את כל הבלאגן שיש בבית’, ואז החלטנו להקים את העסק”.
העבודה בצל המגבלה
העסק הוקם בשנת 2009. היום חיים ואישתו עוסקים בכל מה שקשור לצילום והדפסות, אין משהו בתחום הזה שאין בעסק. ”העסק עובד טוב ומצליח ואנו מקפידים על שירות איכות ואמינות. וזה לא מס שפתיים או גימיק, זה לא סתם אמירה” אומר חיים.
תוך כדי השיחה שלנו, מגיע לקוח עם בעיה במוצר שהוא קנה, חיים לא מהסס ונותן לו שירות מהיר ומגיש ללקוח מוצר חדש, וכשאני מסתכל מופתע מהמלך חיים אומר לי ”זה אנחנו, דבר ראשון זה לרצות את הלקוח”.
”לפני שבוע התרחבנו ועברנו למשכן החדש שלנו הגדול צמוד למשביר לצרכן בנתיבות. יש כאן חנייה בשפע ומקום מרווח וזה יותר נוח ללקוחות שלנו”.
חיים, איך היחס של הלקוחות למצב הגופני שלך?
”אם הייתי משנה דבר אחד בהסתכלות של הלקוח אליי זה היה את הדבר הזה: אני לא רוצה שיסתכלו עליי ויסיקו מסקנות בגלל שאני יושב על כיסא גלגלים. לפעמים יש מצבים לא נעימים בגלל המגבלה שלי, אני לא יכול לראות מזווית הראייה מצד ימין שלי, יכול להיות מצב שבו אני לא רואה אם אדם או לקוח אומר לי שלום, וזה יוצר מצב לא נעים, ויש אנשים שנעלבים מכך. אבל מצאנו פתרון, לפעמים אשתי אומרת לי מראש שאדם אומר לי שלום ואז אני מיד משיב או מרים יד לשלום”.
חיים מספר על הייחודיות שלו ”ההבדל בין מה שאני עושה לבין שאר העסקים בתחום הוא שאני עושה את זה כי אני לא חייב, אני עושה כי אני אוהב את זה וזה כיף לי. הזמן עובר לי בכייף ואני לא משתעמם בבית. אני אוהב את העבודה שלי ונהנה בה מאוד”.
חיים, יש משהו נוסף שהיית רוצה לומר?
”חשוב לי לומר, שכולנו בני אדם וכולנו טועים ואם טעיתי או פגעתי במישהו אני מבקש על כך סליחה, חשוב לי שהחיים שלי יהיו נקיים ושלאף אחד לא יהיה משהו רע לומר עליי. חשוב לי לומר עוד משהו לסיום, שאת כל עוצמות הנפש אני מקבל זכיתי לקבל מאישתי והמשפחה שלי, הם הכוח המניע שלי”.
