Smiley face

34 שנים אחרי, רבע מיליון איש עדיין מגיעים לעיר הדרומית ביום אחד. מהו סוד קיסמו של הבבא סאלי?

סיור במקום ההילולה לא הביא את התשובות לשאלה, אך דווקא מחוץ למתחם מצאתי (אולי) את התשובה

 

34 שנים שהבבא סאלי, ר’ ישראל אבוחצירא, כבר לא בין החיים, אך דמותו ממשיכה להטביע חותם על העיר.

הפעם הראשונה ששמעתי על דמותו של הבבא סאלי, הייתה כשעוד הייתי ילד. התמונה המוכרת שלו כשידו על מצחו, עיטרה את ביתה של סבתי עליה השלום. סבתא נהגה לנשק את התמונה תדיר ולומר לי כמעט בכל פעם שהגעתי אליה, כמה גדול האדם הזה. תמיד היה לה סיפור עליו. אך לצערי, לא תמיד הצלחתי להבין את מה שהיא אומרת, הדברים נאמרו בשפה מעורבבת של מרוקאית ועברית ועם קצת תיבול של השפה הצרפתית.

ביתה של סבתי, היה רחוק מכאן במרחק של נסיעה ארוכה מאוד. אני נזכר בזה היום, ומנסה להבין איך דמותו הפכה למוכרת כל כך. איך 34 שנים אחרי, בכל שנה, מגיעים לעיר הדרומית כרבע מיליון איש. איך כמעט בכל בית מסורתי, אפשר יהיה לשמוע סיפור עליו.

זה כבר מזמן חצה את גבול נתיבות, רבע מיליון האיש שמגיעים לכאן, מגיעים מכל מקום בארץ. רבנים, פוליטיקאים וסלבריטאים מגיעים לציון, מתפללים ועל הדרך, גם קונים כמה דברים מהדוכנים.

מה הסיבה לכך?

תחנה ראשונה: הכניסה למתחם

פקקים, דוכני אוכל וקורס בשיווק מזורז

כבר בכניסה למתחם, הבנתי את הטעות שעשיתי. הרצון להגיע עם הרכב עוד קצת לעבר המתחם ובכך לחסוך דקת הליכה נוספת, השאירה אותי תקוע בפקק כשלבסוף נאלצתי לחנות במקום רחוק יותר והוספתי לעצמי עוד כמה דקות הליכה.

אך מהרגע שיוצאים מהרכב, מתחילים לחוות את החוויה שאי אפשר להתעלם ממנה. חוויה שלא תמיד ניתן להסבירה במילים. אולי אלו צלילי המוזיקה שמגיעים למרחקים, ואולי אלו ההמונים שנוהרים לאותו המקום. ההמונים שהם מגוונים. חרדים לצד חסידים, דתיים לצד חילוניים ומסורתיים, שבימי השגרה היו מתקוטטים אחד עם השני, מתאחדים ומתקרבים לעבר ציונו של הבבא סאלי בנתיבות.

כדי להגיע לציון, צריך לעבור את שביל הבאסטות המוכר. הבאסטות האלו עלו לכותרות השבוע, כאשר הרבנות הראשית הוציאה מכתב אזהרה לציבור ובו נכתב על ”בעיות הכשרות” שיש בהם. האמת, לא נראה שהמכתב השפיע על הצלחתם של הדוכנים. המוני העם הולכים עם התחושות שלהם, וסומכים על בעלי הבאסטות המקומיות יותר מכל מכתב של רב כזה או אחר.

אבל לא רק אוכל יש שם. סוחרים מנסים למכור את מרכוליהם בדרכים שונות ומגוונות. כך מצאתי את עצמי עומד בסוחר אחד שמוכר קרש חיתוך (או משהו דומה לזה), ומבטיח לקהל שהסחורה שלו היא סחורה של הקניון, רק עם מחיר של השוק. כדי להוכיח זאת, הוא זרק את המגש לרצפה לעיניהם של העוברים והשבים, ומראה להם כיצד היא נשארת שלמה.

מי שרוצה ללמוד שיווק, יכול ללמוד כאן מהטובים ביותר.

 

תחנה שנייה: הטקס

דרעי לוקח קרדיט על ההילולה, הרב עמאר מוחל על כבודו

אך לא משם תימצא התשובה

אבל במעבר בין הבאסטות לא מצאתי את התשובה לשאלה מהו סוד קיסמו של הבבא סאלי שההמונים מגיעים דווקא לכאן. החלטתי להתקרב לטקס המרכזי, אולי שם נמצא את התשובה מפי הדוברים החשובים.

רבנים לצד פוליטיקאים יושבים על במה אחת ומספרים בשבחו של הבבא סאלי ומציינים סיפורי מופתים עליו ומזכירים נשכחות לציבור. אך גם בבמה זאת, במיוחד בשנת בחירות, הנאומים יעברו גם למישור הפוליטי.

על במה אחת יושבים רבי ברוך אביחצירא, הרב הראשי לישראל – הרשל״צ יצחק יוסף, רבה הראשי של ירושלים הרב שלמה משה עמאר, רב העיר פנחס כהן, רבי פנחס אביחצירא, ואורח הכבוד, שר הפנים, הפריפריה הנגב והגליל אריה דרעי.

אני עומד ומקשיב לדברים, ולא יכול שלא להיזכר שרק לפני כמה חודשים נחשפה הקלטה של השר דרעי שבה הוא אומר בין השאר מה הוא חושב על הרב עמאר. בין שאר דברי ”החוכמה”, הוא מכנה את הרב כאדם ”משועמם ורודף כבוד”.

אולי זאת הפעם הראשונה שהשניים יושבים על במה אחת ביחד מאז האירוע המביך. הרב עמאר מברך את דרעי ומודה לו על פעילותו הענפה, אך דרעי עסוק בלדבר עם בן שיחו שיושב לידו. הרב ממשיך למחול, ודרעי ממשיך בשלו.

ואם כבר יש הילולה בשנת בחירות, למה שלא ניקח קצת קרדיט. “נפלה בחלקי זכות גדולה כשר הנגב והגליל והפריפריה להיות מהמסייעים והעוזרים לקיום ההילולא הקדושה הזו, ולהביא להחלטת ממשלה שהתקבלה ונמצאת בשלבי ביצוע לשדרג את כל מתחם הציון, כדי שהמוני בית ישראל, מאות האלפים שמגיעים לכאן במלך השנה להתפלל ולהתברך יוכלו לעשות זאת באופן הטוב ביותר. נמשיך להשקיע כאן יחד עם ראש העיר לרוות המתפללים” אמר דרעי בנאומו.

אה, וכן, הוא גם הזכיר שהבבא סאלי היה אדם גדול, לצורך מי שהתעניין בכך.

שיח עם תושבים: כיצד השפיע דמותו של הבבא סאלי על העיר?

ברגשות מעורבים אני עוזב את ההילולה. היום הקדוש והחשוב לא פעם מנוצל לכיוון שאין הדעת יכולה לסבול. אך אני ממשיך להתעקש ולהמשיך את החוויה שהייתה במקום, מהאנשים, המוזיקה והסיפורים על דמותו, ולא להיתפס לניצול הציני-פוליטי שיש שם מידי שנה.

בעודי מנסה להבין את השפעתו על העיר של הבבא סאלי, אני נפגש עם כמה צעירים בני העיר. המכנה המשותף לכולם הוא, שהם בני גיל ה-30 פלוס, אינם חובשי כיפה, ומגדירים עצמם כמסורתיים ושומרי שבת.

מה מיוחד בבבא סאלי שמשפיע עד היום, 34 שנים אחרי על העיר, אני שואל אותם. ”יש לכך תשובות רבות” אומר אחד מהם. ”ההשפעה שלו על העיר היא עצומה בכל המישורים. עד היום תושבים רבים מאמינים שיש ברכה במקום בזכותו. אפילו אם ניקח רק את בעלי העסקים בעיר, תמצא אותם אומרים לא פעם כי יש ברכה בעסק בגלל שזה העיר של הבבא סאלי”.

”תראה” אומר אותו אדם. ”אי אפשר להתעלם מהשפעתו עד היום על העיר. אני חושב שהדמות הראשונה שגרמה לנתיבות להיות כל כך מוכרת ולכך שאנשים הכירו וידעו על העיר זה בזכותו. בעבר כשאמרת נתיבות, כל המדינה הכירה אותה בגלל הבבא סאלי. כמובן שהיום המצב שונה, זוהי לא רק עיר של חצרות ובאבות ואי אפשר להתעלם מהפיתוח האדיר שיש כאן. היום אם תשאל אנשים מחוץ לעיר על נתיבות, כנראה שהדבר הראשון שיעלה להם, זה לא יהיה הבבא סאלי. ואף על פי כן, למרות שקמו חצרות במשך השנים, בעוד הם עברו תמורות, דמותו נשארת יציבה”.

גם ישראל חניה, חבר מועצת העיר מנסה להסביר לי את חשיבותו של הבבא סאלי. ”שמו חתום על מאות עם לא אלפי תושבים בעיר. מבחינתי זה מתחיל מהרגע שנולדתי. אני קרוי ישראל על שמו של הבבא סאלי. אבל לא רק אני. כל אדם שתפגוש בעיר שנמצא בגילאי ה-30 שלו, קרוי על שמו. איתי בכיתה היו עוד המון חברים באותו השם”.

אז מהו סוד קיסמו של הבבא סאלי? סיפורי המופתים, אהבתו לכל אדם, הפשטות והבריחה מהכבוד, הובילו אותו להיות נאהב על כולם, אין מי שיחלוק על כך. אך אם ציפיתי למצוא תשובה אחת ברורה לשאלה כל כך גדולה, זוהי ככל הנראה, משימה שאי אפשר להצליח בה.

Smiley face

השאר תגובה