Smiley face

בגיל 103 נפטר בשבוע שעבר אבא דרסו, מחשובי יהודי אתיופיה שגר כאן, בנתיבות. שיחה עם נכדיו וניניו על אישיותו המיוחדת. וגם: מה הסיבה לכך שלא שמענו עליו עד כה, ומדוע לא זוכים חשובי העדה לכבוד הראוי להם

 

בשבוע שעבר (א’) נפטר אבא דרסו קפיאלאו, ממנהיגי העדה האתיופית בארץ. מאות תושבים בני העיר ומחוצה לה הגיעו לחלוק כבוד אחרון למי שהיה בעבורם אחד מחשובי העדה.

עשרות קייסים מהשורה הראשונה הגיעו ללוייה ויצרו את ההילה המתבקשת לכבוד האחרון שראוי לאדם במעמדו.

ביום ראשון האחרון, ביום סיום השבעה, הצטרפתי לחבר העירייה צ’לצ’ו וונדמגאן, והשתתפתי בטקס סיום השבעה. שום דבר לא הכין אותי למחזה שנחשף בפני.

בחצר הבית, 17 קייסים רוקדים ומתפללים כשמסביבם למעלה ממאה אנשים פורשים את כפיהם ומתפללים לאביהם שבשמים.

לשאלתי מדוע רוקדים ושמחים בסיום השבעה, ענה לי צ’לצ’ו כי בעדה מקבלים בשמחה את כל מה שה’ נתן לנו ואת כל מה שהוא לקח לנו. ”אבא דרסו זכה לגיל מופלג ונפטר כשהוא בן 103, לא כל אדם זוכה לגיל כזה, זה מראה כמה הוא היה אהוב בשמים ואהוב על הבריות”.

אכן, זכה אבא דרסו לגיל מופלג, ולמשפחה ענפה. 6 ילדים, 30 נכדים ו-53 נינים.

 

מנהיג אמיתי

ברתת ובזיעה אני צועד אחר נכדו, אבנר מהרי, שמכניס אותי לביתו של אבא דרסו. אנחנו יושבים בחצר ביתו, המקום בו נהג סבו, אבא דרסו, לשבת ולהתפלל. ”זה היה מן בית מקדש קטן בעבורו” מספר לי מהרי. ”כאן הוא היה נוהג לשבת ולהתפלל עם ספר התהילים שלו שהיה עליו לאורך כל חייו. זהו ספר תהילים מיוחד שעבר אליו מדורות קודמים ונכתב לפני מעל ל-200 שנה”.

בטקס סיום השבעה

אבנר מהרי פותח לי צוהר לדמות שלא זכיתי להכיר. ”סבא היה מנהיג. אבל מנהיג אמיתי. מנהיג שדאג להשכין שלום בין בני הזוג. כשהוא היה נכנס לבית בו הייתה מריבה בין בני הזוג, עצם הגעתו לשם, יצרה אווירה אחרת, והזוג קיבל עליהם לחזור לדרך הישר” מספר לי בהערצה הנכד.

”הוא היה קנאי לשמירת המצוות כמו שנהגו באתיופיה, והוביל ביד רמה את בית הכנסת הצמוד לביתו. סבא היה מכניס אורחים שאין כדוגמתו היום”.

נינה אחרת מעלה בפניי זיכרון ילדות ”כשהייתי ילדה, אני זוכרת את ההליכה איתו ברחוב. כל הליכה קצרה הפכה לארוכה. כולם היו עוצרים אותו. אני זוכרת שגם בגיל מופלג הוא היה לוקח אותי לרופא כשהייתי חולה. אבל הוא גם נהג לומר שאין דבר כזה להיות חולה, זה בזבוז זמן”.

 

”כמו הרב עובדיה והבאבא סאלי”

אט אט עוד ועוד נכדים ונינים מצטרפים לשיחה שלי עם מהרי ומעלים זיכרונות בדבר דמותו של אבא דרסו ועל חשיבותו בעדה עוד מאתיופיה.

”סבא היה ראש הכפר מרווה באתיופיה והיה אחראי על כל נושא הדת שם. הוריו נפטרו עליו בגיל צעיר. סבא היה עשיר מאוד באתיופיה ובעל צאן רב, אך זה לא היה שווה בעברו מאומה. הרצון להעלות לארץ היה שווה לו יותר מאלפי זהב וכסף. ועל כן, בהזדמנות הראשונה שהייתה לו הוא עלה ארצה והשאיר הכל מאחוריו. הוא דאג לשני דברים: להביא איתו כמה שיותר אנשים ואת ספר התהילים העשוי מקלף שאיתו היה מתפלל ומברך אנשים. ציבור גדול נושע בזכות תפילותיו”.

אבא דרסו נלחם רבות נגד ההתבוללות באתיופיה, ולא פעם הוא אף שימש כמעין ”בורר” בקרב המוסלמים והנוצרים באתיופיה. ”סבא היה אדם קדוש עם הנהגות של קדושים. על כן, הוא לא אכל ולא שתה ממה שהם הגישו לו, ומיד לאחר שיישב את הסכסוך, הוא היה הולך למקווה לטבול ולהיטהר”.

נכדיו וניניו של אבא דרסו

לאבא דרסו היה כוח ויכולת לרפא אנשים מתפילותיו ובזכות שיקויי המרפא שאותם היה מכין. ”אחד הסיפורים המפורסמים עליו עוד באתיופיה שהוא ראה נחש שהכיש נמיה, סבא עקב אחרי הנמיה לראות לאן היא הולכת והוא ראה אותה אוכלת משיח מסוים. סבא הבין מיד שהשיח הזה הוא הנוגדן של ההכשה, ועם השיח הזה הוא ריפא אנשים שהוכשו על ידי נחשים”.

אבא דרסו עלה ב-1991 למושב מעגלים ולאחר מכן העביר את משכנו לנתיבות. כשהוא עלה לארץ זכרו אותו על המעשים הטובים באתיופיה והפך למנהיג גם בארץ.

”אצלו השמחה הייתה משהו מיוחד הוא דאג תמיד לשמח אנשים. ולעולם היה אסור לדבר לשון הרע. הוא היה אדם חזק מאוד ועזר לכולם. הוא היה קרוב לאלוקים וכל מה שהוא היה אומר היה קדוש” מספר בהערצה נין נוסף של אבא דרסו. ”כולם היו בעיניו שווים, הוא קיבל את כולם ומעולם לא פגע באיש”.

חבר העירייה, צ’לצ’ו וונדמגאן העלה בפני זיכרון מאבא דרסו. ”בספסל ליד הבית הוא נהג לשבת עם אשתו. פעם אחת הצטרפתי אליהם והתחלתי לשאול אותם שאלות. תוך כדי השיחה, הוא אמר לי משפט שלא אשכח לעולם והיה בעיני לפלא, לא פחות מכך. ‘אני לעולם לא הרמתי את הקול על אישתי’, ואישתו, שישבה לידו זקפה זאת לזכותה ואמרה ‘אני מעולם לא גרמתי לו להרים עליי את הקול’. זאת הייתה זוגיות שלא נראתה כמוה” מספר צ’לצ’ו.

 

ארכיון של יהדות אתיופיה

אני שואל את הנכדים והנינים מה הם הכי זוכרים ממנו, כצפוי כל אחד מהם מעלה נקודה אחרת. אך אחד הדברים שכולם מסכימים עליהם הוא הנושא הכספי. ”לסבא היה ברכה בכסף. הוא היה חי מביטוח לאומי בקצבה של 4,500 ₪, אבל עם הכסף הזה היה מפרנס את כולם. כל מי שביקש ממנו ולא היה לו כסף, הוא היה נותן לו. צריך להיות עשיר כדי לממן את כל האנשים שביקשו ממנו. אך לסבא היה ברכה בכסף, כאילו הכסף לא נגמר. אני זוכר לפחות 3 פעמים שהוא איבד את הארנק, והציבור שידע להעריך אותו, מצא את הארנק והחזיר אותו כפי שהוא”.

בכל שנה, כשבועיים לפני הפסח, היה אבא דרסו שוחט כבשים ומחלק לעניים. ובנושא של שמירת השבת הוא החמיר מאוד. זה היה נושא הקרוב לליבו והוא לא שמח כשראה שאנשים מקילים ביום הקדוש. ”כבר מהשעה 12 בצהריים של יום שישי הוא לא היה מחמם אוכל וכמובן שלא השתמש בפלטה המקובלת כיום אלא בטאבון אחר הנהוג בעדה. כך גם בנושא של החתונה, כנהוג אצלנו, לא מתחתנים עם בן משפחה בטווח של 7 דורות. והוא דאג להנחיל לנו את זה”.

אבא דרסו עם ספר התהילים הכתוב על קלף בתוך הנרתיק האדום

אבג’ה מדהני חוקר ומתעד מורשת יהדות אתיופיה, סיפר לנו על ההיכרות שלו עם אבא דרסו.

”הוא למעשה היה ארכיון מהלך. הוא גדל אצל המנהיגים הגדולים באתיופיה ובעל ידע עצום מאוד בעיקר בתחום הדת והתפילות.

למעשה אבא דרסו תרם רבות למורשת יהדות אתיופיה גם בתחום הפיוטים. לא כל אחד ידע את הנוסחים, והם היו שגורים בפיו בצורה ברורה.

לפני כ-12 שנה זכיתי להכיר אותו אישית כשגרתי כאן. מעל הכל אני מגדיר אותו כארכיון של יהדות אתיופיה. התרומה שלו גדולה מאוד”.

 

לא מקבלים את הכבוד הראוי

בסיום המפגש עם נכדיו וניניו עולה אך לא, נושא הקיפוח מצד הממשל והמוסד הרבני. על דבר אחד מסכימים כל בני שיחי. על הכבוד הראוי שלא זכה בו אבא דרסו כמו רבים ממנהיגי העדה בארץ. ”הבעיה הייתה ועד היום היא שלא מכירים את הייחודיות של הקייסים. ההכרה של הרבנות בעדה שלנו ובמנהיגים שלנו, נמוכה ומבזה את מה שאנחנו. לצערנו, עד היום זה ככה. בסוף אני חושב שזה הפסד שלהם שלא מכירים בדמויות החשובות הללו. אלו דמויות שלא עשו להם יחסי ציבור, ולא פתחו חצרות. אלו אנשים צדיקים וישרים שעבדו את ה’ באמת ללא כל רצון לתמורה”.

 

 

 

 

Smiley face

השאר תגובה